- את הדברים הבאים אני אומר בצער רב. סוד גלוי הוא שהחברה הישראלית כיום היא מפולגת, משוסעת ומקוטבת, בבחינת שבטי ישראל (אמנון רובינשטיין שבטי מדינת ישראל: ביחד ולחוד – ליברליזם ורב-תרבותית בישראל (2017)). אחד הקרעים הגדולים בחברה הישראלית הוא נושא (אי) גיוס בני הישיבות לצה"ל. המגזר החרדי, שלא כמיעוטים אחרים, אינו מגזר מוחלש, אלא מגזר בעל כוח ועוצמה פוליטית, והוא עושה שימוש בכוחו זה כדי לפטור את בניו מהחובה הבסיסית, שהיא גם הזכות הבסיסית, להשתתף בהגנת המדינה. הציבור שבניו משרתים בצה"ל, רואה בכך השתמטות גרידא ועוול מוסרי משווע, ומכאן תחושת המרירות, הכעס והתסכול, שבתורם מביאים לפילוג ולניכור בחברה הישראלית.
הציבור החרדי על פרנסיו ומנהיגיו מתנגד ברובו לגיוס. ההתנגדות לגיוס אינה נובעת מאיסור הלכתי של ממש, כך שלא ניתן לטעון כי אי השירות בצה"ל מקורו בפגיעה בחופש הדת (דני סטטמן, גדעון ספיר, דת ומדינה בישראל – עיון פילוסופי משפטי 265-255 (2014)). ההתנגדות לגיוס נובעת ממספר טעמים, חלקם מוצהרים וחלקם אידיאולוגיים, זרמי עומק הנסתרים מתחת פני השטח, שמקורם עוד בראשית הציונות. להבדיל מהזרם הדתי-לאומי, הזרם החרדי ראה ברעיון הציוני שבבסיס הקמת המדינה, כרעיון המנוגד לאיסור של "עליה בחומה" ומרידה באומות העולם, בבחינת דחיקת הקץ ואי המתנה לגאולה (בניגוד לשתיים מתוך שלוש השבועות שהשביע
--- סוף עמוד 79 ---
הקדוש-ברוך-הוא את עם ישראל ואומות העולם עם היציאה לגלות – בבלי, כתובות, קיא ע"א). לכך נוסף חוסר הרצון לשתף פעולה עם מדינה חילונית שאינה נוהגת על פי דיני ההלכה. אך דומה כי הטעם העיקרי לאי השתתפות החרדים בחובת הגיוס הוא החשש כי הגיוס לצה"ל יביא להתפוררות עולם התורה. הציבור החרדי רואה עצמו כ"שומר הגחלת" של הקיום הרוחני של העם היהודי, במיוחד לאחר הרס הישיבות באירופה בשואה שפקדה את עמנו. הגיוס לצה"ל עומד בניגוד לאידיאל של "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), ובניגוד לאתוס החרדי של חברת הלומדים, והמסגרות החרדיות שנבנו לאורך שנים. מסגרות אלה נועדו לבודד את הצעיר החרדי ממה שנתפס בקרב החרדים כחוליה של התרבות המערבית המודרנית-המתירנית. מכאן החשש כי הגיוס לצבא ו"ההלם התרבותי" הכרוך בכך, יחשוף את הצעיר החרדי להשפעות זרות של התרבות החילונית ויפגע במידת רצונו לדבוק באורח החיים החרדי (גדעון ספיר "גיוס בחורי ישיבות לצה"ל: הצעת מתווה לשיקולים הנורמטיביים הרלוונטיים" פלילים ט 217, 245 (תשס"א)). דומה כי זו הסיבה העיקרית לכך שכפיית הגיוס נתפסת בציבור החרדי כגזירה שנועדה לפגוע בתרבות הייחודית של הציבור החרדי ועלולה להעביר את הצעיר החרדי על דתו ואורחות חייו. לכך יש להוסיף את האמונה כי מי שממית עצמו באוהלה של תורה מגן על המדינה כמו מי שמסכן עצמו בשדה הקרב.