- גם אם אנו מתקשים לקבל את טיעוני הציבור החרדי כנגד הגיוס לצה"ל, ואודה כי אף אני מתקשה לקבל טיעונים אלה, חשוב להכיר בכך שהתחושות בציבור החרדי הן אמיתיות, וכי ציבור זה נכון להילחם בנחישות על עמדותיו אלו. ובכלל, הצגת הציבור החרדי כמעין "אוייב" של החברה האזרחית או כשל קהילה מתבדלת ומסתגרת היא שגויה ומחטיאה את התמונה הרחבה. נציגי הציבור החרדי יושבים בכנסת ובממשלה, רוב הציבור החרדי מעורה בנעשה במדינה, רואה עצמו חלק בלתי נפרד מהמדינה, רוצה להשתלב במדינה, ודוגמה לכך אנו יכולים לראות בארגונים כמו זק"א ואיחוד הצלה, בהם מתנדבים מזה שנים חרדים רבים, גם ללא ה"פיצוי" בדמות הכרה בהתנדבות כשירות לאומי אזרחי-בטחוני על פי חוק שירות לאומי. אף לא ניתן להתעלם ממגמת השינוי המתחולל במגזר החרדי, הגם שבאופן הדרגתי ואיטי, והעובדה שיותר גברים ונשים רוכשים השכלה ומשתלבים בשוק העבודה.
יש להצר על כך, שבמסגרת העתירה הנוכחית, כמו בכל העתירות הקודמות שעסקו בגיוס חרדים לצה"ל, לא נשמע קולם של החרדים ושל המפלגות החרדיות. הם לא צורפו כמשיבים לעתירות אך גם לא ביקשו להצטרף כמשיבים לעתירות, שאילו היו מבקשים להישמע בפנינו במסגרת הליך זה, מן הסתם הייתה בקשתם נענית. לכך מספר
--- סוף עמוד 80 ---
סיבות, שאחת מהן היא שהציבור החרדי אינו הומוגני ואינו עשוי מקשה אחת, וגם בנושא הגיוס אנו מוצאים דעות שונות וגוונים ותתי-גוונים שונים. מכל מקום, העובדה שהציבור החרדי אינו צד פורמלי לעתירה, מחייבת אותנו במשנה זהירות, עודנו באים לפסוק בנושא כה רגיש ונפיץ מבחינת הציבור החרדי.
- החוק בנוסחו דהיום הוא פרי פשרה פוליטית. חברתי הנשיאה העמידה במרכז פסק דינה את התכלית של קידום השוויון בנטל, וכדבריה בפסקה 94 לפסק דינה "מטרת העל... הייתה ועודנה לאור הפסיקה הקודמת, צמצום משמעותי של הפער בחלוקה בנטל וקידום השוויון בגיוס".
ברצוני להתמקד בתכלית של יציאה והשתלבות בשוק העבודה. לטעמי, החוק מחמיץ כמעט לחלוטין תכלית זו, ולא בכדי הצביעו המפלגות החרדיות בעד החוק. למעשה, מאחורי התכלית ההצהרתית של החוק, אנו מוצאים תכלית מוסווית שנתפרה למידותיו של הציבור החרדי ונועדה להבטיח את הישארותו של הצעיר החרדי במסגרת החרדית, והסללתו לישיבה ולמסגרות החרדיות בכל אשר ילך, תוך יצירת הפלייה נוסח "נפרד אך לא שווה". אסביר ואנמק את דברי מהקל אל הכבד.