א. גיוס בגיל 21: על פי המתווה של החוק, כל נער חרדי שהגיע לגיל 18 רשאי לדחות את גיוסו לגיל 21. זאת, ככל הנראה מתוך מחשבה ששלוש שנים נוספות בישיבה יחזקו ויחסנו את הצעיר-בגיר החרדי מפני השפעות זרות, ופרק זמן קריטי זה גם ינוצל להקמת משפחה, מה שיקשור אותו בעבותות חזקות יותר לקהילה ולמסגרת החרדית. למותר לציין את הנטל התקציבי העודף הכרוך בכך נוכח תשלומי המשפחה לה זכאים דחויי הגיוס בשל מצבם המשפחתי. בהיבט של שוויון, ברור כי לפנינו הפליה של ממש. ספורטאי מצטיין, מוזיקאי מחונן, מתמטיקאי גאון – רק אלה ודומיהם, ובמספרים מעטים בלבד, זוכים בשירות הצבאי למסלול ייחודי או לדחיית גיוס לשם השלמת לימודיהם. לא כך הנער החרדי, שגם אם הישגיו בהוויות אביי ורבא בינוניים ואף דלים, זכאי הוא באופן גורף לדחיית גיוסו עד גיל 21.
ב. השירות הלאומי על פי חוק שירות לאומי אזרחי, התשע"ד-2014: החוק מאפשר לצעיר החרדי לבחור בשירות אזרחי-חברתי ולשרת 30 שעות שבועיות משך שנתיים בתחומים שונים, כולל תחום הרווחה.
--- סוף עמוד 81 ---
נושא זה מתקשר להגדרת "בוגר מוסד חרדי" בסעיף 26טו לחוק, כ"מי שלמד בין גיל 14 לגיל 18, שנתיים לפחות, במוסד חינוך...". מכאן נובעת תוצאה כפולה. ראשית, הנער החרדי, שנפלט מהמסגרת החרדית או שנשר ממנה באופן סמוי (רשום אך אינו לומד), נחשב כחרדי לצורך מכסת הגיוס והוא מוסלל למסגרת החרדית בצבא, ועל כך אעמוד להלן. אציין כי בסיבוב הקודם בבג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל, פ"ד סה(3) 1 (2012) (להלן: עניין רסלר), עמד בית המשפט על כך שבחלוף תשע שנים לחוק טל, 400 מתוך 898 חרדים שהתגייסו היו בני נוער חרדי נושר (שם, פסקה 56 לפסק דינה של הנשיאה ביניש), וכיום חלקם של אלו שלמדו שנתיים בלבד עומד על כשליש מהמתגייסים החרדים. שנית, מי שינסה להחזיר את הנער החרדי הנושר לתלם המסגרת החרדית עשוי להיות צעיר חרדי שיתנדב לשם כך לשירות הלאומי האזרחי בתחום הרווחה, ושירות זה, על התגמול הכרוך בכך, ייחשב לו חלף השירות הצבאי (בפרשת רסלר, עומדת הנשיאה ביניש על כך שחלק הארי של המתנדבים לשירות הלאומי, מתנדבים בתחום הרווחה במסגרות בתוך הקהילה החרדית (שם, פסקה 45)). בכך מעודדת המדינה בעקיפין את ההסללה למסגרת, שמנציחה בתורה את הבעיה מושא דיוננו.
ג. מסגרות הגיוס: ואם נשר הנער החרדי מהמסגרת הלימודית, לא אלמן ישראל. על מנת להקל על הציבור החרדי להתגייס, צה"ל מכשיר מסגרות מיוחדות לחרדים, תוך התחשבות בצרכים המיוחדים של ציבור זה, החל בנושא מזון וכשרות, דרך שיעור יומי תורני, תשלומי משפחה מיוחדים, וכלה בהפרדה מנשים החל מיום הגיוס ולכל אורך המסלול (ולא אדרש כאן לדיון החשוב של הדרת נשים בצה"ל בשל גיוס חרדים). מטבע הדברים, המסגרת החרדית בצה"ל שומרת על הצעיר החרדי לבל יסטה חלילה מאורחות חייו. לא בכדי ביקשה המדינה להוסיף למניין המתגייסים, לצורך בחינת יעדי הגיוס, גם תלמידים חרדים הנוטלים חלק בתוכנית היל"ה לנוער חרדי נושר. כאשר אותו נער חרדי נושר יבקש להתגייס לצה"ל, רב הסיכוי שהוא ימצא עצמו במסגרת חרדית שנועדה לשמור על צביונו החרדי של המשרת בה תוך הקפדה מלאה על אורח החיים החרדי – אם באחד ממסלולי שח"ר (שילוב חרדים בצה"ל), אם בגדוד "נצח יהודה" בנח"ל או גדוד "תומר" בחטיבת גבעתי או במסגרות נוספות שהולכות ומתגבשות, וכך יוכל לשוב "ולהתחזק" במסגרת החרדית. ודוק: ניתן להבין את החשיבות ביצירת מסגרות מיוחדות לחרדים בצה"ל, על מנת להקל עליהם להתגייס, ולא הזכרתי את הדברים אלא כדי להאיר עד כמה החוק ויישומו נועדו להבטיח את הישארותו של הצעיר החרדי במסגרת החרדית.