של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין – "יאוש". ואכן, בית משפט זה נתן דעתו למורכבות החברתית העמוקה שמעוררת סוגיית גיוס בני הישיבות, כמו גם למימד הזמן הנדרש לתהליכים שיוליכו לצמצום המיוחל של אי השוויון. כפי שציינה בשעתו הנשיאה ד' ביניש בעניין רסלר:
"בעניינים דוגמת העניין שלפנינו, שביסודו מחלוקת ערכית-אידיאולוגית בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, אין לצפות שניתן יהיה לפתור אותם באבחת פסק דין אחד – אם בכלל ניתנים הם לפתרון מלא. הסוגיה שלפנינו קשה היא ומורכבת, בין הסוגיות הקשות ביותר בחברה הישראלית. משכך, הציפייה שהיא תיפתר בפרק זמן קצר אינה ריאלית" (שם, בעמ' 78).
- בהתאם לתפיסה זו, ההכרעות הקודמות בפסקי הדין בפרשתהתנועה לאיכות השלטון ובעניין רסלר, פתחו פתח להסדר חקיקתי שיביא לשינוי הדרגתי, לא מיידי אך ממשי שיפחית את עצמת אי השוויון. דא עקא, וכפי שמציינת חברתי הנשיאה, על יסוד הנמקתה המפורטת, ההסדר שנקבע מנציח את חוסר השוויון ואינו חוקתי.
מטעם זה מצטרף אני, כאמור, לחוות דעתה המקיפה של הנשיאה ולסעד המוצע על ידה.
ש ו פ ט
השופט א' שהם:
- אני מצטרף בהסכמה לפסק דינה המקיף והיסודי של חברתי הנשיאה,מ' נאור, ואף אני סבור כי תיקון מספר 21 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות ביטחון), אינו צולח את המבחן החוקתי, ועל כן דינו להיפסל. מקובל גם עליי, במישור הסעד, כי הצהרת הבטלות תיכנס לתוקף בתום שנה מיום מתן פסק הדין, על מנת לאפשר לכלל הגורמים הנוגעים בדבר תקופת התארגנות, לרבות האפשרות להגיע להסדר חקיקתי חדש – אשר יעמוד, כך יש לקוות, במבחנים החוקתיים הקבועים בפיסקת ההגבלה.
מפאת חשיבותו הרבה של הנושא אוסיף מספר הערות לגופו של עניין.
--- סוף עמוד 94 ---
- חברי, המשנה לנשיאה (בדימ')א' רובינשטיין כתב בחוות דעתו כי המילה המתאימה לנושא דנא היא "ייאוש". אני מבין בהחלט לליבו של חברי, אשר היה שותף לפסק הדין שניתן בבג"צ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל, פ"ד סה(3) 1, 104 (2012), במסגרתו הוא הביע את הדעה כי לאחר ביטולו של מה שקרוי "חוק טל", "על הפתרון להיות רדיקלי בהרבה הפעם כדי שיעמוד בפסקת ההגבלה". ואולם, סבורני כי אין מקום להיקלע לייאוש, למרות התסכול הרב המלווה אותנו, לנוכח ההסדרים אשר נועדו, הלכה למעשה, ליתן פטור גורף משירות בצה"ל לעשרות אלפים מבין תלמידי הישיבות. סבורני, כי עדיין קיים בסיס לתקווה כי כלל הגורמים, לרבות פרנסי העדה החרדית, יתעשתו ויציעו פתרון, שמחד גיסא ייתן ביטוי מלא ומוחשי לעקרון השוויון בנטל, ומאידך גיסא יאפשר לחלק מבחורי הישיבות "שתורתם אמונתם", לקבל פטור משירות, על מנת לשמר את מקומו הייחודי של עולם הישיבות בהוויה היהודית (ראו, בהקשר זה, דברי השופט א' א' לוי בבג"צ 6427/02 התנועה למען איכות השלטון נ' כנסת ישראל, פ"ד סא(1) 619, 781 (2006)).
- למרבה הצער, נושא השוויון בנטל והפטור משירות לבני הישיבות, הפך להיות כלי משחק בזירה הפוליטית, וככל שמתחזק מעמדם של הגורמים המתנגדים לשירות שוויוני של בני הישיבות בצה"ל – כך הולך ומתרחק מימוש העקרון הבסיסי והמובן מאליו, שעניינו חלוקה שוויונית בנטל. כפי שעולה מהנתונים שהוצגו על ידי חברתי הנשיאה (בפסקאות 89-82 לפסק דינה), אין עמידה במכסות הגיוס שנקבעו בתיקון 21, כאשר מדובר בפערים הולכים וגדלים, והנתונים לגבי השירות הלאומי-אזרחי, הם עגומים אף יותר. זאת, בשעה שהאתגרים הביטחוניים והאיומים, מקרוב ומרחוק, על מדינת ישראל, רק הולכים ומתגברים, עד כדי חשש לעצם קיומה של המדינה. במצב דברים זה, ניצבת במלוא עוזה השאלה, מדוע יופטרו מרבית יוצאי הצבא מבני העדה החרדית מליטול חלק בעול השירות הצבאי, שהוא חובה ואף זכות לאזרח ישראלי ותושב קבוע, בהתאם לחוק שירות ביטחון.