יש הגורסים כי הקמתה של מדינת ישראל בעת החדשה, נעוצה בנס אלוהי הנובע "מההישגים הרוחניים והרציפות ההיסטורית של יהודי כל הדורות, שכמיהתם לציון וערגתם אליה – הם שהולידו לבסוף את המדינה". ואולם, גם אם מדובר בנס, לא לעולם חוסן, ויש לשמור מכל משמר את המדינה, על צביונה היהודי-דמוקרטי, ולכך נדרשים אנו לשילוב כוחות של כלל חלקי החברה בישראל, כולל בני העדה החרדית.
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
- ושוב, ענייננו בגלגול של ההסדר החקיקתי בסוגיית (אי) גיוס בחורי הישיבות החרדיות – לאחר שגלגול קודם,חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002 (להלן: חוק טל), נפסל עקב פגיעתו הבלתי מידתית בזכות החוקתית לשוויון (בג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל, פ"ד סה(3) 1 (2012); להלן: עניין רסלר). לעובדה זו, בה בחרתי לפתוח את חוות דעתי, השלכות מהותיות במספר מישורים: ראשית, יש בה כדי להעצים את הזהירות שעל בית משפט זה לנהוג בדונו בתוקף החקיקה העומדת במוקד ההליכים שבכותרת – פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: הסדר הפטור). במסגרת הדיאלוג החוקתי שבין בית המשפט למחוקק, נודעת משמעות מסוימת לכך שהסדר הפטור הוא, למעשה, "תשובת" המחוקק להכרעתנו בעניין רסלר (ראו והשוו בג"ץ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 13 לחוות דעתי (22.9.2014); בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת, [פורסם בנבו]פסקה 4 לחוות דעתי (11.8.2015)).
למעלה מכך, לניסיונות הקודמים להסדיר את מעמד בני הישיבות החרדיות – לרבות הגלגולים הטרום חקיקתיים, עובר להכרעת בית משפט זה בבג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון, פ"ד נב(5) 481 (1998) (להלן: עניין רובינשטיין) – משמעות גם במישור המהותי. בניתוח הסדר הפטור יש לתת את הדעת לא רק על הרצוי, אוטופיה של שוויון והרמוניה חברתית, אלא גם על המצוי – קיומה של חברה מפולגת, המתחבטת מאז לידתה כאומה בשאלת השוויון בנטל, ואינה משכילה לקדם אותו כמלוא נימה. את הקשר הרציונאלי בין תכלית הסדר הפטור להוראותיו האופרטיביות, את קיומן של חלופות פוגעניות פחות – ובמידה מסוימת, אף את האיזון בין התועלת החברתית שמקדם הסדר הפטור ובין פגיעתו בזכות לשוויון – יש לבחון, אפוא, לא רק במבט צופה פני עתיד, אלא גם לאור תובנות העבר. תובנות אלה מלמדות
--- סוף עמוד 97 ---
כי אין לזלזל בצעד הראשון, לאחר שנות חידלון ארוכות, גם אם נדרש מסע בן אלף מילין.