- אקדים ואומר כי אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעה חברתי הנשיאהמ' נאור, בדבר בטלות הסדר הפטור. אכן, ההסדר, על הוראותיו המורכבות ומנגנוניו הסבוכים, לובש אדרת שונה בתכלית מגלימתו הפשוטה יחסית של חוק טל. ברם, כפי שהיטיבה חברתי הנשיאה להראות, מתחת לפיתולי המילים ולולאות הסעיפים מסתתרת אותה גברת מפלה: הסדר גיוס וולונטרי ומצומצם, שיישומו תלוי ברצונם הטוב של תלמידי הישיבות החרדיות ושר הביטחון. ברצותם, ייקראו לשירות בצבא ההגנה לישראל; ברצותם, יופנו למסלולי השירות הלאומי-אזרחי; וברצותם, יוסיפו לשכון באוהלה של תורה – ולמצער, להיות רשומים באוהל אך לשבת מחוצה לו, ליהנות מ"הכשרה תעסוקתית מיועדת" (סעיף 26יג להסדר הפטור), או להשתלב בשוק התעסוקה עצמו (לאחר קבלת הפטור משירות, בגיל 26 לכל היותר; סעיף 26כ(א) להסדר הפטור). ההכרעה בעניין רסלר, יפה, אפוא, גם ביחס להסדר הפטור הנוכחי – בהתאמות עליהן אעמוד עתה.
- אפתח בעיקר, וליתר דיוק בארבעה עיקרים עליהם נשענת התוצאה אליה הגעתי. האחד, פגיעתו של הסדר הפטור בשוויון היא ברורה, קשה ועמוקה. השני, בנושא כה חשוב ורגיש, הדורש מכל צד לגלות הבנה לערכיו וזכויותיו של רעהו ולצעוד לקראתו, אל למחוקק להסתפק בתיקון למראית עין. למרבה הצער, מראית הסדר הפטור אמנם משופרת, אך העין אינה יכולה להתעלם מן הפרטים הקטנים שאינם תומכים במראית השוויונית, סותרים אותה ואף מרוקנים אותה מתוכן. השלישי, יושם על לב כי כבר לפני למעלה מעשור הבהיר בית משפט זה (בג"ץ 6427/02 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' כנסת ישראל, פ"ד סא(1) 619 (2006) (להלן: עניין התנועה)) כי נוכח המורכבות החברתית של סוגיית הגיוס, קשיי היישום וההכרה באורח החיים המיוחד של הציבור החרדי, ניתן יהיה להסתפק בפתרון הדרגתי – שאינו מבטיח שוויון מלא ומיידי בנטל. ואולם, דווקא לנוכח ריכוך זה של עקרון השוויון, יש להקפיד שבעתיים על כך שההסדר החקיקתי יעמוד במינימום הנדרש: שינוי כיוון ברור ומהותי, הנותן ביטוי מעשי לצרכים החברתיים של המדינה ולזכויות המשרתים. הרביעי, מעמדו של תלמוד התורה במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית. אין להתעלם מן התרומה חוצת הזמן והמרחב של קיום מצווה זו גם להיסטוריה של העם, הישרדותו והתפתחותו הרוחנית, ואף לשיבת ציון אחרי כאלפיים שנות גלות. ברם, ואין בכך שום חידוש, מצוות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצוות (משנה, פאה א, א), איננה המצווה
--- סוף עמוד 98 ---