--- סוף עמוד 99 ---
מספר תלמידי הישיבות החרדיות המתגייסים לשירות; הכרה בערך לימוד התורה – הן כשלעצמו, והן כמרכיב בזהות התרבותית הייחודית שפיתחה הקהילה החרדית; גיבוש פתרון הדרגתי ומוסכם לשאלת גיוס תלמידי הישיבות החרדיות; ועידוד השתלבותו של הציבור החרדי בשוק התעסוקה (בג"ץ 6427/02 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' כנסת ישראל, פ"ד סא(1) 619, פסקה 54 לפסק דינו של הנשיא א' ברק (2006) (להלן: עניין התנועה); עניין רסלר, פסקה 1 לחוות דעתי). כאמור, בהתחשב במורכבות החברתית והנורמטיבית המשתקפת בתכליות אלה, אין לפסול על הסף הסדרי גיוס שאינם מבטיחים שוויון מלא ומיידי – ובלבד שהם מייצגים "שינוי הדרגתי אך ניכר", ולמצער מתווים כיוון ברור של הגדלת היקף גיוס תלמידי הישיבות לעומת המצב הקודם.
חברתי הנשיאה מ' נאור סבורה כי, בדומה לקודמו (חוק טל), האמצעים שאימץ הסדר הפטור אינם מקדמים את תכליתו – יצירת איזון ראוי בין מכלול התכליות הרלוונטיות – ועל כן, הוא אינו עומד במבחן הקשר הרציונאלי. זאת, בשל שני כשלים עיקריים: "השורה התחתונה" של הסדר הפטור, המותירה את סוגיית הגיוס לרצונם הטוב של תלמידי הישיבות החרדיות והרשות המבצעת, וכן אופיו הארעי (עד תום תקופת ההסתגלות השנייה בשנת 2023) והעדר החזון באשר להסדר הקבע.
- כאמור, אני מצטרף לעמדה זו. עם זאת, אעמוד בקצרה על מספר שינויים שבוצעו בהסדר הפטור, ואבהיר מדוע, על אף הרושם הראשוני, אין בהם כדי להקהות את עוקצו של מבחן הקשר הרציונאלי.
ראשית, התחקות אחר הליכי החקיקה של הסדר הפטור, כמו גם נוסחו הסופי, מלמדת, לכאורה, כי בבסיסו ניצבת תכלית שונה מזו שיוחסה לחוק טל – וכי המחוקק ביקש לדחוק את השוויון מכס הבכורה, ולקדם איזון שונה בין התכליות המתחרות. זאת, בעיקרו של דבר, נוכח הצהרת סעיף 26ג(א) להסדר הפטור – שבא לעולם תוך כדי הליכי החקיקה של תיקון 19, ונושא אופי של "סעיף מטרה" – כי "הוראות פרק זה יחולו נוכח ההכרה בחשיבות לימוד התורה". כפי שנקבע בעניין אחר, "בחינתה של לשון החוק מובילה אותנו בשלב הראשון לסעיף המטרה של החוק, אשר על אף שאין הוא מהווה חזות הכל, יש בו כדי להדגיש את מה שנראה למחוקק מרכזי" (בג"ץ 10771/07 גוירצמן נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסקה 50 לפסק דינו של השופט י' דנציגר(1.2.2010)). לפיכך, הבלטת ערך לימוד התורה בסעיף המטרה משמשת אינדיקציה