בנימין, בנימוק "כי עבדך ערב את הנער" (בראשית, מד, לב;Rabbi Ahron Soloveichik, Civil Rights and the Dignity of Man, in LOGIC OF THE HEART, LOGIC OF THE MIND 65 (1991)). ליהודים גורל וייעוד. היסטוריה משותפת, הווה משותף ועתיד משותף. אלה אמנם נכפים עלינו כגזירת גורל, אך בידינו האפשרות לחבק אותם ולהפוך את ההתמודדות המשותפת לייעוד (הרב יוסף דב סולובייצ'יק, קול דודי דופק 7 (הוצאת משרד החינוך, תשל"ז)).
כולנו זקוקים לחומת המגן שמציב צבא ההגנה לישראל – הבולם בזיעתם ודמם של לוחמיו וחייליו את האויב שעומד עלינו לכלותנו. אף אם ישנם חילוקי דעות, ואלה בלתי נמנעים בחברה אנושית ("כשם שאין פרצופיהן שוין זה לזה, כך אין דעתן שווה זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו"; דברים רבה, כא, ב), ישנה אחריות משותפת. חובה להכיר בכך ולהסיק את המסקנות הנדרשות. האילוצים הביטחוניים הניצבים לפתחה של מדינת ישראל מלווים אותה מאז הקמתה, ולצערנו הם אינם אלא כרך נוסף של ההיסטוריה היהודית רבת ההוד והסבל. נדרש, אפוא, שיח כן וגלוי, מתוך נכונות של כל הצדדים – לרבות הקהילה החרדית – לוותר. "הצלחתה" של קהילה זו, והגידול העצום שחל בה בעשורים האחרונים, מטילים עליה חובות נוספים. אף לפי תפיסת העולם החרדית, לא מדובר עוד באליטה רוחנית מצומצמת אלא בפלח אוכלוסיה גדול, משמעותי ומגוון. לא כל הרשומים כלומדי תורה חובשים בפועל את ספסלי בית המדרש, ובוודאי שלא כל ספסלי בית מדרש עדים למידה דומה של התמדה, יכולת ופוטנציאל לתרום בלימוד תורה לכלל ישראל. התעלמות מהשינויים הדמוגרפיים והאתגרים שהם מציבים לפתחה של החברה הישראלית בכלל, והחברה החרדית בפרט, אינה פותרת את הקושי, אלא מחריפה אותו. הגורל המשותף לנו מחייב את הנוגעים בדבר להתרומם מעל לפנקסנות קהילתית ופוליטית זעירה; לבחון לעומקם דוֹגמות שהשתקעו ואורח חיים חדש שהתקדש במהירות; ולהישיר מבט אל המציאות המורכבת. רק כך, באמצעות דיאלוג כן ואפקטיבי, ניתן יהיה להגיע על עמק השווה ולסלק מדרכה של מדינת ישראל את האיום בהתפוררות חברתית ומוסרית פנימית.
ובאשר לממד הדתי. לא רק השלום החברתי, אלא גם כבודה של תורה מחייב את הצדדים לרדת מן הבריקדות, לשים קץ לרטוריקה המתלהמת ולנהל את הוויכוח באופן רגיש – תוך הבנת המורכבות. הרי "מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה א). ודוק, הגנה על עם ישראל ומדינת ישראל מפני צריהם אינה נתפסת (רק) כאילוץ. על אף האמביוולנטיות כלפי תפקידו של "המחנה אשר דינו להיות שופך דם