אסביר בהרחבה את אשר אמרתי בקיצור.
מבחן הקשר הרציונלי: אמות מידה ליִשומו בנדון
- פסק דינה של חברתי הנשיאה סובב הולך סביב מבחן המידתיות הראשון, מבחן הקשר הרציונלי. מבחן הקשר הרציונלי משלב בתוכו, מיניה וביה, היבטים שבתאוריה ונתונים שבעובדה. על בית המשפט לבחון האם ההסדר שבחוק הולם את התכלית שבבסיסו. מדובר בשאלה צופה פני עתיד, יש בה אלמנטים של הסתברות, אין בה ודאות. לעתים ניתן לבחון שאלה זו כעניין תאורטי בלבד, מתוך עיון בתכלית החקיקה ובהסדר שנקבע בה, על סמך ניסיון החיים והשכל הישר. לעתים, בוודאי כאשר מדובר בהסדר העוסק בסוגיה חברתית כבדת-משקל וארוכת-טווח, נדרשת הערכה מעשית. במצבים אלו, נדרש החוק לעמוד במבחן הזמן כדי לברר אם יש התאמה בין הסדריו לבין תכליתו. החוק שלפנינו הוא דוגמה קלאסית למצב כזה (ראו אהרןברק מידתיות במשפט 387-384 (2010)). כך פעל בית משפט זה, כשדחה בדעת רוב את העתירות הראשונות שהוגשו נגד חוקתיותו של 'חוק טל' (בג"ץ 6427/02 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פ"ד סא
--- סוף עמוד 117 ---
(1) 619 (2006) (להלן: עניין התנועה לאיכות השלטון)). בית המשפט קבע, כי בחינת הקשר הרציונלי "צריכה להעשות, לענין החוק שלפנינו, לא כענין תיאורתי, אלא כענין מעשי, הנבחן בתוצאות הגשמתו. אכן, כשאלה תיאורתית הנבחנת בעת חקיקת החוק, יתכן שיש בהסדרים הקבועים בחוק כדי להגשים את תכליותיו", אולם "בחינה (מראש) זו אינה מספיקה. כאשר התכלית המונחת ביסוד חוק היא להביא לשינוי חברתי, אשר התרחשותו אינה אך הערכה תיאורתית אלא נבחנת במבחן החיים, יש לבחון את התאמת האמצעים שנבחרו להגשמת מטרה זו במבחן התוצאה" (שם, פסקאות 64-63).
- בענייןהתנועה לאיכות השלטון נקבע, כי לא חלף די זמן על מנת לבחון את משמעויותיו המעשיות של החוק. זאת, על אף שבעת ההיא לא לימדו הנתונים היבשים על התקדמות מספקת בסוגיית גיוס בני הישיבות. כך סיכם הנשיא א' ברק את דעתו:
"אכן, אילו בחנו התוצאות כפי שהן ליום מתן פסק דיננו – ועל רקע הנטל המוטל על המדינה לשכנע כי הפגיעה בכבוד האדם היא מידתית – מסקנתנו היתה כי אין חוק דחיית השירות מקיים את מבחן המשנה הראשון של המידתיות. אין בהסדריו קשר רציונלי בין מטרותיו לבין האמצעים שנקבעו בחוק להגשמת המטרות. האם ניתן להגיע למסקנה סופית כבר היום? חוק דחיית השירות עוסק בבעיית יסוד של החברה הישראלית, שאין לפתרה בהינף קולמוס; הוא עוסק בעניין רגיש, המחייב הבנה והסכמה; הוא מבקש לתת פתרונות שאינם קלים ואינם פשוטים; הוא נחקק מראש כהוראת שעה. המחוקק ביקש זמן לבחינת ההתאמה של מטרות החוק לאמצעים שנקבעו ולהגשמתם. עניין לנו בשאלה חברתית סבוכה. זמן ההמתנה של חמש שנים נופל לגדר מרחב התימרון החקיקתי של המחוקק. כל אלה מחייבים אותנו להמתין במסקנתנו. יש לתת למבצעי החוק הזדמנות לתקן את שקלקלו. יש לאפשר לחברה הישראלית בכלל, ולחברה החרדית בפרט, להפנים את הסדרי החוק ואת דרכי ההגשמה של הוראותיו. כל אלה מצביעים על כך כי יש להמתין לחלוף חמש השנים מאז נחקק החוק. אז יהא על הכנסת לבחון את הגשמתו הלכה למעשה. יהא עליה לבדוק אם הזמן שחלף מאז פסק דיננו זה, שינה באופן מהותי את התמונה" (שם, פסקה 68).