--- סוף עמוד 359 ---
אין התייחסות בהכרזה לסמכויותיה של זו. ברם, אין ספק, כי ראו אותה כרשות העליונה של המדינה החדשה. העדר כל הגדרה לסמכויותיה מעיד כי סמכויות אלה לא היו אמורות להיות מוגבלות. נמצא, כי באותו משפט ההופך את מועצת העם למועצת המדינה הזמנית – יש לראות את נורמת היסוד של מדינת ישראל".
וברוח דומה ציין פרופ' רובינשטיין:
"לסמכותה של המועצה להעניק לעצמה סמכות זו בהכרזה אין כל אסמכתא קודמת. זהו ראשית תהליך היצירה, בחינת יש הנוצר מאין, המאפיין תחילתו של משטר מדיני חדש, שאינו יונק את קיומו ממשטר מדיני קודם או אחר" (א' רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (שוקן, מהדורה 4, תשנ"א) 42).
מועצת המדינה הזמנית הורתה בהכרזת העצמאות כי תיקבע חוקה על-ידי אסיפה מכוננת אשר תיבחר לא יאחר מ- 1באוקטובר .1948בכך ניתן ביטוי להחלטת עצרת האומות המאוחדות מ-כ"ט בנובמבר 1947, לפיה "האסיפה המכוננת של כל מדינה תעבד קונסטיטוציה דמוקרטית למדינתה". וזו לשון הכרזת העצמאות:
"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת, ו' באייר תש"ח 15במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתקבע על-ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1באוקטובר 1948- תפעל מועצת העם כמועצת המדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית אשר תקרא בשם 'ישראל'".
מועצת המדינה הזמנית פירסמה את המנשר וחוקקה את פקודת סדרי השלטון והמשפט. נקבע בפקודה זו, בין השאר, כי "מועצת המדינה הזמנית היא הרשות המחוקקת" (סעיף 7(א)). כן חוקקה מועצת המדינה הזמנית את פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת.
בגדרי פעולתה, מינתה מועצת המדינה הזמנית וועדה מיוחדת לענייני חוקה. בראשה עמד מר ז' ורהפטיג. "תפקידה של וועדה זו היה ריכוז, בירור וסידור ההצעות והחומר והכנת הצעת-חוקה שתוגש עם דעות והסתייגויות המיעוט שבוועדה , כחומרלאסיפה המכוננת" (רובינשטיין, בספרו הנ"ל, בעמ' 44). אכן, ההשקפה הקובלת הייתה אז, כי האסיפה המכוננת תיכון, והיא תחבר חוקה לישראל. נתן לכך ביטוי בית המשפט העליון בבג"צ 7/48 אל-כרבוטלי נ' שר-הבטחון ואח' (להלן – פרשת אל-כרבוטלי [42]) בקובעו – תוך התייחסות לפסיקה קודמת שלו שעניינה מעמדה של הכרזת העצמאות (בג"צ 10/48 זיו נ' הממונה בפועל על האזור העירוני ת"א ואח' [43] ) – כי "בית-המשפט לא קיבל את הטענה, כי תעודה זו מהווה את החוקה, שלאורה יש לבחון כשרותם של חוקים בטרם נקבעה על-ידי האסיפה המכוננת, החוקה היסודית, אשר עצם ההכרזה מדברת עליה" (פרשת אל-כרבוטלי [42], בעמ' 13).