וברוח דומה ציין פרופ' קליין, במאמרו הנ"ל, משפטים ב, בעמ' 52:
"תקופת פעולתה של הרשות המכוננת יכול ותהיה ארוכה; במשך תקופה זו משמשת הרשות המכוננת גם כרשות מחוקקת, וניתן להגדיר תקופה זו כתקופת מעבר. הרשות המכוננת אינה חייבת לקבל את החוקה במסמך אחד, ויכול ותקבל מספר חוקים קונסטיטוציוניים הנפרדים זה מזה".
ולאחרונה חזר על כך פרופ' אקרמן:
.there is nothing sacrosanct about a special constitutional convention"
Formulation seriously, many plausible texts have also been produced by although such a convention is likely to take the task of constitutional Ackerman, the constituent assemblies that have exercised plenary power on .B) "normal legislative matters as well . 59(1992) future of liberal revolution
--- סוף עמוד 363 ---
אכן, המבנה החוקתי הפדרלי בארצות-הברית, המקיים שני מוסדות נפרדים האסיפה המכוננת שכוננה את החוקה והמחוקק הרגיל (הקונגרס ובתי המחוקקים של המדינות) המחוקק את החוקים – אינו מהווה דרך בלעדית לכינון של חוקות על-ידי אסיפות מכוננות. יצוין כי בארצות-הברית עצמה, החוקות של המדינות (להבדיל מהחוקה הפדרלית) נקבעו על-ידי רשות מכוננת אשר שמישה גם רשות מחוקקת (ראה 245(1953) .encyclopaedia of the social sciencesמעניין לציין, כי בשינויים החוקתיים שהתרחשו לאחרונה במזרח אירופה נקבע לא פעם כי סמכות האסיפה המכוננת (המכינה חוקה) וסמכות המחוקק (הממשיך בעבודת החקיקה הרגילה) יבוצעו על-ידי אותו גוף עצמו. היה זה לרוב הפרלמנט (הרגיל) שהפעיל גם סמכות חוקתית. בישראל קיבלה האסיפה המכוננת את הסמכות הנוספת של החקיקה הרגילה (ושאר הסמכויות של מועצת המדינה הזמנית).
.14השלב הבא ברציפות החוקתית הוא בחקיקתו של חוק המעבר. זהו דבר החקיקה החשוב ביותר אשר חוקקה הכנסת (שהיא עתה הן רשות מכוננת והן רשות מחוקקת). בחוק זה נקבע:
"לבית המחוקקים במדינת ישראל ייקרא 'הכנסת'. לאסיפה המכוננת ייקרא 'הכנסת הראשונה'. לציר האסיפה המכוננת ייקרא 'חבר הכנסת'" (סעיף 1).
כן נקבע כי לדבר חקיקה של הכנסת ייקרא 'חוק' (סעיף 2(א)). חוק המעבר לא השפיע על סמכותה הכפולה של האסיפה המכוננת (כעת "הכנסת הראשונה"). אכן, הכנסת הראשונה קיימה דיונים נרחבים באשר לחוקה (ראה ד"כ 5, בעמ' 714). איש לא טען כי היא אינה מוסמכת לכך. הכול הסכימו כי הכנסת, כאסיפה מכוננת, רשאית לקבוע חוקה למדינה. הוויכוח שהתנהל היה בשאלה אם הכנסת חייבת לחוקק חוקה, ומה יהא תוכנה של אותה החוקה. ויכוח זה התנהל מספר חודשים, חלקו בוועדת החוקה, חוק ומשפט וחלקו במליאת הכנסת הראשונה (על הדיונים הללו, ראה חוקת המדינה – הדו"ח של ועדת החוקה חוק ומשפט בדבר חוקת המדינה והדיונים במליאת הכנסת הראשונה (הכנסת, תשי"ב). מן המפורסמות הוא כי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, התנגד לחוקה. עם זאת, הוא כלל לא חלק על סמכותה של הכנסת לכונן חוקה. ואלה דבריו: "איש לא יכול היה, וגם עכשיו אין איש יכול לומר שלא תהיה חוקה. הדבר תלוי בהכרעת הכנסת. אם הכנסת תחליט שתהיה חוקה – תהיה חוקה. אם הכנסת תחליט שלעת-עתה לא תהיה חוקה – לא תהיה" (ד"כ 5בעמ' 813).