הדיון הסתיים בהחלטת פשרה של הכנסת הראשונה (האסיפה המכוננת) שנתקבלה ביום .13.6.50יוזם ההחלטה היה חבר הכנסת הררי ("החלטת הררי"). וזו לשון ההחלטה:
--- סוף עמוד 364 ---
"הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים-פרקים באופן שכל אחד מהם יהווה חוק-יסודי לפני עצמו.
הפרקים יובאו לפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה" (שם, בעמ' 1743).
הייתה זו החלטת פשרה. היא השאירה מספר אופציות פתוחות. מחד גיסא נתקבל העיקרון כי תהיה חוקה נוקשה, ולא ייסתם הגולל על רעיון החוקה. מאידך גיסא נתקבל העיקרון כי החוקה לא תחוקק מיד וכמגילה אחת, אלא פרקים פרקים, המשתרעים על רצף של זמן אשר בוודאי יגלו שמעבר לימיה של הכנסת הראשונה. עם זאת איש לא חלק, למחרת ההחלטה, כי הכנסת מוסמכת לכונן חוקה לישראל. "החלטת הררי" לא נועדה לשלול סמכות זו של הכנסת וכ"החלטה" של הכנסת, גם לא יכלה לשלול סמכות זו. אכן, משמעותה של החלטת הררי הייתה – כאמור בה – כי ועדת החוקה תכין הצעת חוקה "בהמשכים" למדינה. היה ברור לכול כי תהליך זה אינו מהיר. היה ברור לכול כי הוא לא יסתיים בכנסת הראשונה. בצדק ציין פרופ' רובינשטיין, כי:
"לא יכול להיות ספק בדבר סמכותה של הכנסת הראשונה לחוקק חוקה או חוקים בעלי אופי חוקתי העומדים מעל למעשי החקיקה הרגילים. שינוי שמה של האסיפה המכוננת כשלעצמו, בוודאי שאין בו שינוי סמכות. אף איחוד הפונקציות – של חקיקה ומתן חוקה – לא שינה דבר" (רובינשטיין, בספרו הנ"ל, בעמ' 448).
הכנסת הראשונה התפזרה מבלי שוועדת החוקה חוק ומשפט הכינה הצעות בענייני
החוקה, וממילא בלי שפרק בחוקתה של המדינה הובא לאישור מליאת הכנסת.
.15משך כהונתה של הכנסת הראשונה – היא האסיפה המכוננת – לא נקבע בדבר חקיקה. היה על הכנסת לחוקק חוק מיוחד המחליט על פיזורה. בעשותה כן הייתה הכנסת מודעת לכך שאין היא אך בעלת סמכות החקיקה הרגילה, וכי היא גם בעלת הסמכות המכוננת. היא ביקשה להבטיח כי כל הכוחות שיש לה עצמה נתונים יהיו גם לכנסות הבאות אחריה. כשלעצמי נראה לי דבר זה כמיותר. סמכות הנתונה לכנסת, נתונה לכל כנסת. הכנסת כאורגן מרכזי של המדינה לעולם קיימת, לעולם עומדת, ואין צורך בהוראות רציפות מיוחדות אלא בעניינים בעלי אופי משני (כגון רציפות הצעות חוק). הדיבור על הכנסת "הראשונה", "השנייה" וכיוצא בהן כנסות הוא תיאורי בלבד, והוא שיקף את הצעדים הראשונים של הפרלמנטריזם הישראלי. עקרונית, שינוי בהרכב האישי של חברי הכנסת אינו שקול כנגד שינוי בכנסת. הכנסת היא אחת, ועם הבחירות וחילופי חברי-כנסת לא מתרחשת העברה של סמכות מגוף אחד למשנהו. דומה שעניין זה טרם התבהר עם קום המדינה, ועל-כן, ולשם הזהירות בלבד, נחקק חוק המעבר לכנסת השנייה. נקבעה בו רציפות בין תום כהונתה של הכנסת הראשונה לבין תחילת כהונתה של הכנסת השנייה (סעיף 1). נקבע כי "לכנסת השנייה ולחבריה יהיו כל הסמכויות,