(ב) אולם נפנה תחילה לטענות מרחיקות הלכת, שעניינן ניסיון לבסס את הטענה של המשיבים שחוק היסוד כלל איננו חל על החוק המתקן. נטען לפנינו, כי חוק היסוד אינו חל על החוק המתקן אף-על-פי שהוחק אחרי תחילתו של חוק היסוד. לפי הטענה, תיקון לחוק הולך אחר החוק העיקרי. הוא מתייחס להוראותיו ואינו סוטה מן העקרונות הקבועים בו, בין שיש בו התאמות ושינויים שהם בתחום המעשה ובין שיש בו שינויים בתחום ההלכה או העיקרון. הטפל הולך אחר העיקר ויש לראות את התיקון כאחד עם החוק העיקרי, וכפי שזה האחרון "נפטר מעונשו" של חוק היסוד, כך גם התיקון שאנו דנים בו כאן.
לחלופין נטען, כי ייתכנו כמובן מצבים שבהם יהיה התיקון בגדר שינוי מהותי וחידוש שבדין, ואזי יעמוד על רגליו הוא. על-כן יש לבדוק כל תיקון על-פי תוכנו. נאמר כי במקרה דנן אין המדובר בתיקון מהותי, כי החוק המתקן מתייחס בתיקונים שבו לאותם נושאים שנדונים בחוק העיקרי, אשר משתלבים בו.
.11הטענות בקשר לתחולת סעיף 10על החוק המתקן שהובאו לעיל, שמטרתן לשכנענו כי חוק היסוד איננו חל על החוק המתקן, אינן מקובלות עליי מן הבחינה המשפטית. מעבר לכך, מעוררת התיזה המוצעת קשיים רבים גם מן הבחינה הפרגמטית.
חוק היסוד חידש בקביעת אמות המידה שלפיהן ייבחנו חוקתיותו ותקפותו של דין. הוא יצר אמות מידה מהותיות חדשות שלא היו כדוגמתן, פרט לאמור בסעיף 4, רישה, לחוק-יסוד: הכנסת. הוא קבע נורמות שלפיהן בוחנים את תוכנו של הדין, והטיל חובה של כיבוד הנורמות על כל רשות מרשויות השלטון. אין צריך לומר שבית המשפט הוא בכלל רשויות השלטון, שהרי הוא הרשות השופטת שהיא אחת משלוש רשויות השלטון על-פי תפיסותינו החוקתיות (בג"צ 306/81 פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת (להלן פרשת פלאטו שרון [2]), בעמ' 141).
--- סוף עמוד 261 ---
.12המחוקק קבע בסעיף 10את אשר קבע, כי הוא היה מודע לכך שקיימים חוקים שחוקקו לפני חוק היסוד, הסותרים אותו בתוכנם. המחוקק לא חפץ בזעזוע פתע בדין הקיים, אלא העדיף את יציבות הדין. הוא סבר, שהדין הקיים טעון בדיקה, בחינה וסינון שיטתיים וזהירים לפני שמחילים לגביו את הנורמות החדשות שבחוק היסוד. גישה זו אינה מתחייבת לגבי תיקון לחוק – כפי שאיננה מתחייבת לגבי חוק חדש. הבחינה והבדיקה הנדרשות לגבי חוק חדש או לגבי תיקון לחוק, מבחינת התאמתו להגנות על זכויות האדם שבחוק היסוד, מן הראוי שייעשו בשלב החקיקה, כדרך המחוקק בהצעות חוק שלפניו.