החוק העיקרי לחוד והחוק המתקן לחוד. כל דבר חקיקה עומד על רגליו הוא. הרשות המחוקקת דנה בכל תיקון לחוק מראשיתו בדרך שבה נדונה כל חקיקה, ולכל הוראה שבו יש קיום – כחקיקה ראשית – ללא קשר לזיקתה מבחינת תוכנה להוראת חוק קיימת. נקיטת הדרך של תיקון לחוק, בדרך ההתייחסות לחוק קיים, במקום ליצור חקיקה נפרדת ועצמאית לחלוטין, אשר דנה בעניין שהוא נושא החקיקה, ללא התחברות עניינית לחוק קיים, היא תולדה של הרצון לארגן את הדין בצורה ברורה וראציונאלית, היינו תוך ריכוז כל ההוראות הדנות בנושא מוגדר במסגרות חקיקתיות סדורות ומניעת סתירות ביניהן. הקשר בין הישן לחדש הוא קשר של כותרת וקשר של תוכן, אולם מבחינת התוקף עומד החוק המביא את התיקון על רגליו הוא כיחידה נפרדת ועצמאית, השואבת כוחה במישרין ממעשהו של המחוקק ומדברו. הכריכה בין החוק המתוקן לבין החוק המתקן – כביטויה בעיקר בשם החוק – אינה משקפת את מהותו של התיקון. יש תיקון טכני או פורמאלי שאין בו חידוש ענייני, ויש תיקון לחוק קיים שמשנה מן הקיים. הווי אומר, הכותרת של תיקון אינה מעידה על התוכן, אלא על הרצון ליצור מסגרות חקיקה מסודרות ומאורגנות, המכנסות תחום ענייני מוגדר תחת כותרת אחת.
קביעת הבחנות והבדלים לפי מבחן התוכן של החוק המתקן אינה יוצרת אלא דילמות ואי-בהירויות לרוב. הרי אין צריך להוסיף ולומר שגם תיקון שהוא פורמאלי וטכני לכאורה יכול להיות בעל משמעות מרחיקת לכת מבחינת תוצאותיו המהותיות, ובין היתר, מבחינת השלכתו על חירויות היסוד. טול עניין של אמצעי חירום כלכלי שהוחק לתקופה של שלושה חודשים, המוארך בחוק מתקן לחמש שנים. אין ספק שיש שוני במשמעותו ובהשלכתו של התיקון בהשוואה להוראה שנתקיימה לפני חקיקתו, למרות שמדובר כביכול רק על הארכת מועדים של הוראה קיימת.
.13סיכומם של דברים: המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כפולה, והיא נשענת על מילותיו של חוק היסוד ועל מהותו ותכליתו: (א) מבחינת מילותיו, ראינו כי חוק היסוד קובע שאין בו כדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו. משמע, דין שלא היה קיים ערב תחילתו אלא נולד אחרי תחילתו, אין חל לגביו הסייג בדבר אי-תחולת חוק היסוד, כפי שנקבע בסעיף .10
אם סעיף 10
--- סוף עמוד 262 ---
אינו חל לגביו, פירוש הדבר שמבחניו של חוק היסוד, היינו ההגנות על זכויות האדם שבו, חייבים להיות מיושמים לגביו. זה דבר המחוקק כפשוטו.
(ב) מבחינת התכלית, ביקש חוק היסוד לשמר בשלב הנוכחי את הקיים; אך הוא לא פרס כנפי הגנה על החדש, שהרי אחרת היה מרוקן את חוק היסוד מתוכנו ומתכליתו. לו התקבל הכלל שלפיו יש לבחון את החוק החדש, מבחינת תחולתו של סעיף 10, כאחד עם הדין הקיים מלפני חקיקת חוק היסוד, די היה בהלבשת כל חוק חדש בלבוש של תיקון לחוק קיים כדי לפוטרו מתחולת חוק היסוד. אין צריך להוסיף שאין כל קושי מעשי בכך. שלל הנושאים הנדונים בחקיקה הקיימת הוא כה רב, עד שניתן להצמיד כל חקיקה חדשה למסגרתו הפורמאלית של דין קיים. דא עקא, שגישה כזאת אינה מתיישבת עם כוונתו ועם מעשהו של המחוקק, שיצר חוק יסוד כדי לקיימו ולא כדי לרוקנו מתוכן. ההנחה היא כי המחוקק אינו משחית מילותיו לריק ואינו מחוקק דבר חקיקה ובמיוחד חוק יסוד – בגדר ברכה לבטלה.