.24אעבור עתה לבעיית הרציפות ולסמכותה המכוננת של כנסת בכל הנוגע לחוקי יסוד הדנים בזכויות האדם. הצעות בדבר פרק על זכויות אדם היו כלולות כבר בהצעות שהונחו לפני ועדת החוקה של מועצת המדינה הזמנית. עם זאת, חקיקה בעניין זה לא קודמה. עם השלמתו של חוק-יסוד: הכנסת הודיעה ועדת החוקה, חוק ומשפט כי חוק היסוד הבא יהיה בדבר זכויות האדם. הדבר לא מומש. על רקע זה הגיש חבר הכנסת קלינגהופר (ביום 15.1.64) לכנסת החמישית, הצעת חוק-יסוד: מגילת זכויות היסוד של האדם, תשכ"ד- .1963הייתה זו הצעה מקיפה ומרשימה של הסדר חוקתי מלא לזכויות האדם בישראל. הייתה זו הצעה שקבעה שריון מהותי ופורמאלי. נקבע בה כי "אין לשנות חוק זה אלא ברוב של שני שלישים מכל חברי הכנסת" (סעיף 73). נקבעה אפשרות לפגוע בזכויות בחקיקה רגילה, ובלבד שאותה חקיקה תקיים אמות מידה מהותיות. בדברי ההסבר להצעתו, שהונחו על שולחן הכנסת, התייחס חבר הכנסת קלינגהופר מפורשות לסמכותה המכוננת של הכנסת ליתן חוקה לישראל:
"בנוגע לסמכות לקבל חוק קונסטיטוציוני נוקשה, יש לציין כי היא עברה מהכנסת הראשונה (שנבחרה כאסיפה מכוננת) לכנסת השנייה, ומאז עוברת היא מכנסת לכנסת (חוק המעבר לכנסת השנייה, תשי"א-1951, סעיפים 5ו-10)" (ד"כ 38(שכ"ד)801).
הממשלה התנגדה ליוזמה זו. שר המשפטים, מר דב יוסף, הביא נימוקים ענייניים השוללים את יוזמתו של חבר הכנסת קלינגהופר. הוא ציין, בין השאר, כך:
"גם אינני סבור שיש חוק אשר עומד 'מעל למחוקק הרגיל'. אין לנו שני מחוקקים. יש לנו רק הכנסת, ולדעתי אי-אפשר על-ידי חוק של הכנסת להגביל את זכותה לחוקק, ואם יש סעיף כזה בחוק כלשהו רשאית הכנסת, לדעתי, להחליט על-ידי רוב רגיל לבטל את הסעיף המגביל כביכול את זכותה" (שם, בעמ' 789).
--- סוף עמוד 373 ---
שר המשפטים הוסיף, כי אחרת הוא הדבר מקום שקיימת אסיפה מכוננת. על כך העיר לו חבר הכנסת בגין:
"יש גם לנו אסיפה מכוננת" (שם).
וגם חבר הכנסת קלינגהופר השיב לשר המשפטים, באומרו:
"הכנסת היא היורשת של האסיפה המכוננת. הכנסת החמישית – יש בידה הסמכות של האסיפה המכוננת לקבוע חוקה, וזאת על-פי פקודת המעבר לאסיפה המכוננת וחוק המעבר לכנסת השנייה" (שם, בעמ' 793).
הצעתו של חבר הכנסת קלינגהופר נפלה (ביום 15.1.64).
.25עברו מספר שנים. האוירה הציבורית השתנתה (ראה להב וקרצמר, במאמרם הנ"ל משפטים ז). ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השביעית המשיכה בעבודה של ועדת משנה לחוקי היסוד. בראשות הוועדה עמד חבר הנסת ב' הלוי. הוועדה קיימה דיונים מקיפים. הצעת חוק-יסוד: זכויות האדם והאזרח פורסמה מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. נקבעו בה זכויות אדם וכן כוחו של חוק לפגוע בהן רק בהתקיים תנאים מסוימים. נקבעה הוראה כללית שלפיה "הוראת חוק שנתקבלה אחרי תחילתו של חוק-יסוד זה והיא סותרת הוראות שבו – בטלה" (סעיף 20(א)). עם זאת, לא נקבע כי לשם שינוי חוק היסוד נדרש רוב מיוחד. ההצעה לא נדונה לגופה בכנסת השביעית. עם כינונה של הכנסת השמינית נמשך הדיון בהצעה, וזאת בוועדת המשנה לחוקי יסוד בראשותו של חבר הכנסת הלוי. היא הוגשה (ביום 4.6.74) לקריאה ראשונה. בהציגו את הצעת חוק היסוד לקריאה ראשונה ציין חבר הכנסת הלוי, לאחר שהפנה ל"החלטת הררי", כי בחקיקת חוק יסוד פועלת הכנסת מכוח סמכותה המכוננת: