--- סוף עמוד 379 ---
במהלך הדיון כולו היה ברור לחברי הכנסת כי הכנסת מפעילה סמכות מכוננת; כי הם מחברים פרק בחוקה; כי הם מוסמכים לשריין אותה (בשריון מהותי או פורמאלי). התנהל דיון בשאלה אם ראוי שרוב של חברי הכנסת יוכל לשנות את חוק היסוד. חבר הכנסת מרידור הציע כי הרוב הדרוש יהיה של שמונים חברי-כנסת (שם, בעמ' 5426). הצעתו נפלה. איש לא טען כי הכנסת אינה מוסמכת לקבוע שריון זה.
.31בטרם אסיים בחינת תפיסתה של הכנסת עצמה בדבר סמכותה המכוננת, מבקש אני להצביע על חמישה היבטים בהקשר זה. ראשית, בבחירות לכל כנסת חדשה עמד עניין החוקה כחלק ממצע המפלגות. בדקתי זאת לעניין המעבר מהכנסת הראשונה לשנייה. ברשימתם הנ"ל מציינים להב וקרצ'מר כי בבחירות לכנסת השמינית הבטיחו רוב המפלגות לפעול למען חוקה או חוקי יסוד בדבר זכויות האדם (ראה להב וקרצ'מר, שם, בעמ' 153). לא בדקתי את המצעים של המפלגות לקראת הבחירות לכנסות האחרות. דומה שזו הנחה מבוססת ביותר, כי אכן עניין החוקה בכלל, ועניין זכויות האדם בפרט, מצא מקום (מרכזי) במצעי המפלגות. לדבר זה משמעות רבה. הוא מצביע על כך כי הכרה בכוחה המכונן של הכנסת עמד על סדר היום הלאומי, נדון בשיג ושיח הפוליטי והוכרע על-פי תוצאות הבחירות. כאשר הכנסת דנה בעניין חוקה וחוקקה את חוקי היסוד השונים, היא ינקה את כוחה מהעם. חוקי היסוד לא כוננו מאחורי גבה של האומה. שנית, בארבעה מקרים הכריז בית המשפט העליון על בטלותה של חקיקה רגילה שנגדה את ההוראה המשוריינת שבחוק-יסוד: הכנסת (ראה פיסקה 35להלן). הכנסת פעלה בעקבות פסיקה זו ותיקנה את חקיקתה הרגילה באופן שתתאים להוראות המשוריינות שבחוק היסוד. לפנינו נדבך נוסף בתפיסתה של הכנסת את עצמה. הכנסת (בהפעילה סמכות מחוקקת) הבינה יפה כי היא כבולה במגבלות שהכנסת (בהפעילה סמכות מכוננת) הטילה עליה. שלישית, כל השריונים נעשו בגדרם של חוקי היסוד, כחלק ממפעל החוקה. רק במקרה אחד קבעה הכנסת שריון פורמאלי של חוק רגיל. היה זה בסעיף 3לחוק להגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסיים, תשמ"ד- .1984הוראה זו קובעת כי "אין לשנות חוק זה ואין לגרוע מהתוספת אלא ברוב של חברי הכנסת". יצוין, כי בעת הדיון בקריאה הראשונה של הצעת חוק זו (השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסיים, תשמ"ד-1984) הביעו מספר חברי-כנסת את ההשקפה כי כבילה עצמית זו אינה תופסת, שכן אין היא חלק מחוק יסוד. עמד על כך חבר הכנסת רובינשטיין בציינו: