כל אלה מצביעים יפה על ההבנה הרחבה בכנסת, כי היא מפעילה הן סמכות מכוננת והן סמכות מחוקקת, וכי מתן חוקה הוא הגשמת סמכותה המכוננת של הכנסת. במסגרתה של סמכות זו ניתן ליצור נורמה חוקתית על-חוקית. רביעית, בשנים הראשונות לאחר קום המדינה דובר רבות באסיפה המכוננת, בהכרזת העצמאות וב"החלטת הררי". במשך השנים – ועם החילופיים האישיים בכנסת – השתנתה הרטוריקה. תופעה זו טבעית היא. דור הולך ודור בא. עם זאת, הזיכרון הלאומי לא
--- סוף עמוד 381 ---
השתנה. הקשרים עם העבר לא נותקו. הכנסת המשיכה לראות עצמה כיורשתה של האסיפה המכוננת, וכמי שבידה הסמכות המכוננת. חמישית, ברור מתוך מגילת העצמאות כי תפקידה (סמכותה) של אסיפה המכוננת הוא לקבוע חוקה ("בהתאם לחוקה שתקבע על-ידי האסיפה המכוננת הנבחרת"). התכלית שעמדה ביסוד הוראה זו הייתה כי תיקבע "חוקה פורמאלית", כלומר -
"צורת הנורמות, השונה מצורתן של נורמות אחרות וביחוד של חוקים 'רגילים'. שוני של צורה בא לידי ביטוי על-ידי שוני בזהות המוסד יוצר הנורמה ('מוסד מכונן' לעומת 'מחוקק') או לפחות בתהליכי היווצרותה, ומטרתו היא להדגיש את עדיפותה הנורמאטיבית של החוקה לעומת כל שאר הנורמות של מערכת המשפט הפוזיטיבי במדינה" (אקצין, בספרו הנ"ל, בעמ' 230).
על מובנו של הדיבור "חוקה" בהכרזת העצמאות כותב פרופ' אקצין:
"כידוע, היו מייסדי המדינה משוכנעים ברובם הגדול שבראש המערכת המשפטית של ישראל תעמוד חוקה פורמאלית שתשמש מסגרת מחייבת לחוקם ולשאר הנורמות המשפטיות במדינה. תפיסה זו באה לביטוי בצורה חריפה ביותר בהכרזת העצמאות, וצעד ראשון לקראת ביצוע נעשה ע"י מועצת המדינה הזמנית כאשר, ביום א' בתמוז תש"ח-8.7.48, הקימה ועדת חוקה" (שם, בעמ' 231).
וברוח דומה מציין פרופ' רובינשטיין כי -
"מחברי ההכרזה התכוונו לחוקה פורמאלית. נזכור גם את שאיפתם הברורה להתאים את ההכרזה להחלטת עצרת האומות המאוחדות" (בספרו הנ"ל, בעמ' 44).
יפה תיאר זאת פרופ' אורי ידין, ברשימה מפרי עטו, שנתפרסמה יום לפני עריכת הבחירות לאסיפה המכוננת:
"מחר תתקיימנה הבחירות לאסיפה המכוננת של מדינת ישראל, הבחירות הראשונות מאז הקמת המדינה, והחשובות ביותר למשך תקופה ארוכה. כי לא פרלמנט רגיל הולכים אנו לבחור, אחד מרבים שיבואו אחר-כך בזה אחר זה כדי לחוקק חוקים בעניינים שונים של חיינו השוטפים, אלא פרלמנט מיוחד במינו, יחיד בחשיבותו, באשר עליו להעניק למדינה חוק דגול אחד שיעמוד ימים רבים כמסד לכל חייה הדמוקרטיים, הלוא הוא חוקת היסוד, הקונסטיטוציה" (ספר אורי ידין, בעמ' 82).