--- סוף עמוד 382 ---
הנה כי כן, סמכויותיה של האסיפה המכוננת לא הוגדרו, אך תפקידה ברור: מתן חוקה (פורמאלית) למדינה, כלומר, יצירת מסגרת חוקית על-חוקית. עם זאת מקובל עליי, כי הכנסת רשאית הייתה שלא לכונן חוקה כלל, או לחוקק חוקה "מהותית" בלבד. ההכרעה בעניין זה היא פוליטית, בלא מגבלות משפטיות.
.4תפיסתם של סופרים ומחברים
.32אפנה עתה לדעתם של סופרים ומחברים. עושה אני כן בראש ובראשונה מתוך החשיבות הרבה שכל שיטת משפט מייחסת למדעניה. כמובן, ההכרעה הפרשנית הסופית היא של בית המשפט. אך טבעי הוא לשופט לקבל השראה מדבריהם של חכמי המשפט. אך לטעם זה נוסף טעם שני והוא העיקרי. מתפיסתם של סופרים ומחברים ניתן ללמוד על תפיסות יסוד של הקהילייה (המשפטית) בישראל בשאלת הסמכות המכוננת. אין זו כמובן "ראיה" מכרעת. אך זו ראיה חשובה, שבהצטרפה לשאר הראיות – הנתון האובייקטיבי באשר לרציפות החוקתית, השיג והשיח הפוליטי לקראת בחירות, תפיסת הכנסת את עצמה, עמדתה של הפסיקה בעבר ותגובות הכנסת עליה – מבססת את התשתית אשר על בסיסה רשאי וחייב בית המשפט לקבוע כי לכנסת – לכל כנסת – נתונה סמכות מכוננת; כי על-פי כלל ההכרה של המשפט הישראלי הכנסת – כל כנסת – מוסמכת ליתן חוקה לישראל; כי זהו הפירוש המתאים ביותר להבנת מכלול ההיסטוריה החברתית והפוליטית של ישראל.
.33רוב רובה של האקדמיה הישראלית לדורותיה ראתה ורואה בכנסת כמי שמחזיקה בסמכות מכוננת ומטעם זה מוסמכת לכונן חוקה לישראל. אמת, בעבר נמצאו החולקים על עמדה זו (ראה nimmer, supra). מן הראוי להזכיר במיוחד את ד"ר לחובסקי, אשר גרס כי הכנסת – כמוה כפרלמנט הבריטי – אינה יכולה לכבול עצמה (ראה , isr. L. Rev., supra likhovski4; ראה גם א' הורנשטיין, "שריון הוראות בחוקי-יסוד", הפרקליט כה (תשכ"ט) 648; מ' שפטלר, "הרהורים בשאלות קונסטיטוציוניות" הפרקליט כו (תש"ל) 6). השקפות אלה נדונו, נבחנו ולא נתקבלו. הן נשארו בעמדת מיעוט. מאז סוף שנות החמישים (עם חקיקתו של חוק-יסוד: הכנסת) ומאז סוף שנות השישים (עם מתן פסק הדין בפרשת ברגמן [15]) עוברת כחוט השני בספרות הקונסטיטוציונית הישראלית הגישה כי לכנסת סמכות מכוננת, וכי מטעם זה היא מוסמכת ליתן חוקה לישראל אשר תגביל את הכנסת כמחוקק רגיל. על ברכיה של תפיסה זו התחנכו מאז שנות השישים דורות על דורות של משפטנים. זכות ראשונים בעניין זה מגיעה למר שטרנברג (ראה מאמרו הנ"ל, מולד טז). חיבורו של שטרנברג נכתב סמוך לאחר חקיקתו של חוק-יסוד: הכנסת. כותב המחבר: