--- סוף עמוד 385 ---
I accept the analysis suggested by both klein and rubinstein that even" – and that it may limit its own legislative if the knesset is not under such a duty, it maintains parallel powers- legislative and constituent Powers while exercising its constituent powers. This analysis seems to Fact that the knesset itself is not keen on distinguishing between the the period for which these two kinds of distinct powers exist, and the be the most appropriate one, despite the undesirability of the length of .( 118gavison, supra, at) "kinds of power which it exercises ברוח דומה ציין ד"ר מעוז כי חוקי היסוד בדבר זכויות האדם נחקקו על-ידי הכנסת בהפעילה את סמכותה המכוננת, ומכאן מעמדם הנורמאטיבי העליון (ראה א' מעוז, "משפט חוקתי" ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב-תשנ"ג (הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל-אביב ולשכת עורכי-הדין – ועד מחוז תל-אביב, בעריכת א' רוזן-צבי, תשנ"ד). גישה דומה מופיעה בספרים ובמאמרים רבים בתחום זה (ראה למשל, להב וקרצ'מר, במאמרם הנ"ל, בעמ' 158); היא משקפת, ללא ספק, את עמדתה של הקהילייה המשפטית בישראל. די אם אזכיר את חברי הגל האקדמי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, אשר הכינו הצעת "חוקה לישראל" וביקשו לקדמה בהליכי החקיקה של הכנסת. רבה הייתה השפעתה של הצעה זו על קידום מפעל החוקה בשנים האחרונות. הצעת "חוקה לישראל" מבוססת על סמכותה של הכנסת לחוקק חוקה, לשריינה ובכך להגביל את כוחו של המחוקק הרגיל. ודוק: היו שסברו כי אין מקום לחוקה נוקשה. היו שסברו כי אין זה רצוי שהחוקה תכלול פרק על זכויות האדם. ידועה בעניין זה עמדתו של הנשיא לנדוי (מ' לנדוי, "חוקה כחוק עליון למדינת ישראל?" הפרקליט כז (תשל"א) 30). אך גם קולות אלה לא התבססו על היעדר סמכותה של הכנסת ליתן חוקה לישראל. הם סמכו עצמם על חוסר התבונה שבהפעלת סמכות הכנסת. ושוב: אין בסקירה קצרה זו של עמדת הקהילייה המשפטית כדי להצביע על השיקול האחד והיחיד והמכריע. מודע אני לתפקיד השיפוטי כתפקיד עצמאי היונק חכמה מאחרים, אך המכיר באחריותו האישית של השופט להכריע בבעיות המשפטיות. מטרתה של הסקירה הינה להראות כי הכרעה שיפוטית, המכירה בכלל הכרעה שלפיו לכנסת יש סמכות מכוננת, אינה מעשה שרירותי, פרי השקפתו הסובייקטיבית של השופט, אלא מהווה מעשה סביר, פרי השקפה אובייקטיבית, המשקפת את תפיסות היסוד של הקהילייה (המשפטית) בישראל. בכך נוסף נדבך נוסף למסקנה הסופית כי הכרה בסמכות המכוננת של הכנסת נותנת את הפירוש הטוב (מתאים) ביותר למכלול ההיסטוריה המשפטית של ישראל.