--- סוף עמוד 392 ---
.42אכן, הנקודה החשובה ביותר הייתה ונשארה, אם לכנסת נתונה הסמכות המכוננת. ביסוד טיעוניו של חברי מונחת התפיסה שסמכותה המכוננת של האסיפה המכוננת שבקה חיים לכל חי עם פיזורה של הכנסת הראשונה. הטיעונים שהוא מעלה הועלו רובם ככולם בעבר. פרופ' נימר, ד"ר לחובסקי, מר שפטלר ומר הורנשטיין העלו טענות אלה בשנות החמישים והשישים. חברי חוזר עליהן. חלק מן הטענות חזקות יותר. חלקן חזקות פחות. כפי שציינתי בפסק-דיני, אילו התעוררו שאלות אלה לפנינו עם כינוסה של הכנסת השנייה (ב-1951), הן היו מעלות בעיה אשר "אינה פשוטה כלל ועיקר". הוספתי וציינתי שכבר אז ניתן היה להתגבר עליהן. בוודאי, טעונים אלה הלכו ונחלשו במשך השנים. עם התגברות מפעל החוקה כיום אין בהם עוצמה של ממש.
.43על מרבית טענותיו של חברי השבתי תוך כדי מהלך פסק-דיני. לא אחזור אפוא על תשובתי. אתייחס רק למספר טענות נוספות, שמן הראוי הוא להדגיש את תשובתי להן.
(א) חברי מדגיש כי הכנסת הראשונה – זו שעל דעת הכל הייתה מוסמכת ליתן חוקה לישראל – לא הייתה מוסמכת להעביר את סמכותה לכנסת השנייה, ואף אם הייתה מוסמכת לכך, לא נתכוונה לכך. תשובתי הפשוטה לכך הינה כי רעיון ההעברה או השליחות, לפיו אין שלוח עושה שלוח, אינו תופס בענייננו. לכנסת הוענקה – מכוחה של הנורמה הבסיסית ועל-פי תפיסות היסוד של החברה הישראלית – הסמכות לכונן חוקה. סמכות זו נתונה לכל כנסת. הכנסת הראשונה לא העבירה סמכויות לכנסת השנייה, כשם שהכנסת השתים-עשרה לא העבירה את סמכות החקיקה לכנסת השלוש-עשרה. כנסת מאוחרת אינה שלוח משנה של כנסת קודמת. הכנסת היא אורגן מרכז של המדינה, שעל-פי המבנה החוקתי שלנו, נתונה לה סמכות מכוננת וסמכות מחוקקת. על כל פנים, גם על-פי קו מחשבתו של חברי, ביקשתי להראות שהכנסת הראשונה נתכוונה (סובייקטיבית) לראות בכנסת השנייה את יורשתה, וכי כוונה זו צלחה (ב) חברי חוזר שוב על הטענות הישנות לפיהן העברת סמכות הכינון מהכנסת הראשונה לשנייה נעשתה בחוקים רגילים ולא בחוקי יסוד. שאלה זו אינה מתעוררת לגבי חוק המעבר, תש"ט- 1949שהרי הוא הוחק לפני "החלטת הררי". כשלעצמי, רואה אני בו הוראה חוקתית, כפי שאכן כונה ("חוקה קטנה"). פרופ' ידין ציין כי חוק המעבר הוא "מעשה חקיקה יסודי בשטח הקונסטיטוציה המדינית" (ספר ידין, עמ' 90). אשר לחוק המעבר לכנסת השנייה, הוא הוחק לאחר החלטת הררי, ואותו צריך היה לחוקק כחוק-יסוד. יש להצטער שהדבר לא נעשה. האם בשל כך נופל כל המבנה החוקתי? כבר ציינתי, שלגבי דידי לא היה נחוץ כלל חוק זה, והוא בעל אופי הצהרתי, תוך שהדגיש את המעבר ממצב של ארעיות למצב קבע.