--- סוף עמוד 395 ---
ואני שואל: שופט בית המשפט העליון, המסתכל על ההיסטוריה המשפטית שלנו, דרכיה, ומסורתה, כפי שהיא משתקפת לפנינו היום – על רקע מגילת העצמאות, כינונה של אסיפה מכוננת, החלטת הררי, בחירות אשר במהלכן חזרו המפלגות וציינו כי הן מבקשות לכונן חוקה לישראל, חקיקתם של שנים-עשר חוקי יסוד הכוללים הוראות שריון וכבילה, פסיקתם של בתי המשפט ותגובת הכנסת אליה, ועמדת הקהילה המשפטית – האין זה מתבקש כי ייקבע שכיום נתונה לכנסת הסמכות המכוננת; כי כיום מוסמכת הכנסת – בצד כוח החקיקה הרגיל שלה – לכונן חוקה? האין זה הפירוש הטוב ביותר של ההיסטוריה הלאומית שלנו? האין זה ההסבר הטוב ביותר של "מערכת החיים הלאומיים" שלנו (בלשונו של השופט אגרנט בבג"צ 87/53 הנ"ל, בעמ' 884)? .46נתמקד נא בשאלת כוחה של הכנסת לכבול את כוחה לשנות הוראות חוקי היסוד האם ההסבר הטוב ביותר להסדר זה, על רקע מכלול ההיסטוריה החוקתית שלנו, הוא הסברו של חברי בעניין מהותו של רוב ודרכי הספירה של נמנעים, או ההסבר שלי לפיו כוח זה הוא ביטוי לסמכותה המכוננת של הכנסת? חברי מבקש פתור השאלה מתוך חקיקתה של הכנסת ותקנונה פנימה. ואילו גישתי שלי הינה, כי לפנינו בעיה שאין לפתור אותה בלא להדרש לנקודת משען חיצונית לכנסת. על-פי עמדתי, לפנינו בעיה הנפתרת על-פי הבנתנו היום את מכלול ההיסטוריה המשפטית של ישראל. הפירוש הטוב ביותר להבנה זו הינו כי הכנסת ביקשה להגביל את כוח החקיקה שלה בעניינים חוקתיים; כי היא ראתה עצמה פועלת בגדרי המפעל החוקתי; כי היא ראתה עצמה ככותבת חוקה לישראל. נתמקד נא עוד בהוראות השריון שבחוק-יסוד: הכנסת. האם ההסבר הטוב ביותר לפרקטיקה זו, על רקע מכלול ההיסטוריה המשפטית והחברתית שלנו, הוא שנעשה כאן נסיון של הכנסת לראות בנמנעים ובלא משתתפים כמי שמצביעים נגד, תוך רצון לקבוע רוב "רגיל"? או שמא ההסבר הטוב ביותר הוא זה שנעשה כאן נסיון ליצור נורמה חוקתית-על-חוקית, אשר תבטיח את יציבות המשטר? או טול את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. האם ההסבר הטוב ביותר לחוק-יסוד זה הינו, כי הכנסת ביקשה למנוע מצב דברים שבו כנסת מאוחרת עשויה לפגוע בזכויות יסוד בלא לתת הדעת על כך במודע ובמפורש (כעמדת חברי, השופט חשין)? או שמא ההסבר הטוב ביותר להוראת חוק זה הוא כי הכנסת ביקשה למנוע מהכנסת את הפשרות לפגוע בזכויות יסוד בלא לקיים את דרישתה של פסקת ההגבלה, ובכך למנוע מכנסת מאוחרת הקובעת במפורש כי היא סוטה מההסדר של חוק היסוד – מלהשיג את מטרתה? האם פירוש זה – הוא הפירוש שלי – אינו הפירוש היחיד היוצר הרמוניה בין הסדריו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו והסדריו של חוק-יסוד: חופש העיסוק, בו מצויה הוראה מפורשת בעניין פסקת ההתגברות, שנועדה להשיג את הפירוש של חברי בגדריו של חוק-יסוד זה, אך שחסרה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? האם ההסבר הטוב ביותר להיסטוריה המשפטית שלנו באשר לשימוש בביטוי "חוק-יסוד" הוא שזה ענייני צורני גרידא, שאין מאחוריו ולא כלום? או שמא ההסבר הטוב ביותר לשימוש בדיבור "חוק-יסוד" הוא שהדבר הוא מהותי באופיו, ומשקף את מעמדו הנורמאטיבי העליון של חוק היסוד? טול את סעיף 1א לחוק-יסוד: כבוד האדם.