"יום חג זה, בו חונכת הכנסת את משכנה החדש, מן הראוי שיצויין במעשה חקיקה נכבד, שיש עמו דאגה לסדרי השלטון והמשפט במדינה.
חוק-יסוד: הממשלה הוא פרק נכבד בחוקה הישראלית העתידה. חוקה אשר הכנסת נתחייבה על חקיקתה בהחלטה העקרונית מחודש יוני 1950... דעת הממשלה היא שהגיעה השעה, כי הכנסת תקדיש חלק חשוב מעבודת החקיקה שלה להשלמת הפרקים החסרים עדיין לחוקה" (ד"כ 46 (תשכ"ו) 2504).
(ה) חוק היסוד השישי הוא חוק-יסוד: הצבא. הוא נתקבל בכנסת השמינית. בהציגו את הצעת חוק-יסוד: הצבא לקריאה ראשונה הדגיש שר המשפטים, מר צדוק, כי:
"הממשלה שוקדת זה שנים מספר על השלמת החסר להכנת מערכת של חוקי-יסוד אשר יקובצו יחד לחוקה אחת שלמה, ועל-כן טבעי הוא שנושא הצבא, המוצא את ביטויו בכל חוקה כתובה, יוסדר בישראל בחוק-יסוד אשר כאמור יהווה אחד מפרקי החוקה" (ד"כ 74 (תשל"ה) 4002).
(ו) חוק היסוד התשיעי הוא חוק-יסוד: השפיטה. הוא נתקבל בכנסת התשיעית.
בהציגו את הצעת חוק-יסוד: בתי-המשפט לקריאה ראשונה ציין שר המשפטים, מר תמיר, כי:
"...לזכות הוא לי להביא לפני הבית את הצעת חוק-יסוד: בתי-המשפט, חוק שנועד להגדיר את העקרונות החוקתיים שעל-פיהם תפעל הרשות השופטת בישראל
... בימים אלה השלמנו בוועדת השרים לענייני חקיקה את חוק-יסוד: החקיקה - לרבות המכלול של בית המשפט לחוקה. כמו-כן נחדש בשבוע הקרוב את הדיונים בחוק-יסוד: זכויות האדם והאזרח. בכך התקדמנו בצעדים חשובים ומהירים לקראת היעד הגדול של מתן חוקה למדינת ישראל" (ד"כ 83 (תשל"ח) 3216).
--- סוף עמוד 405 ---
- זאת ועוד, הדיונים בכנסת בחוקי היסוד היו בעלי אופי מיוחד. הכנסת הייתה מודעת כי היא רושמת פרק נוסף בחוקת המדינה. חברי הכנסת היו מודעים לכך שאין הם מחוקקים חוק רגיל, אלא חוק חוקתי בעל השלכות מרחיקות לכת וארוכות טווח על משפטה ואופיה של המדינה. הדיון היה חגיגי. בעת חקיקתם של חוקי היסוד היו הכל מודעים לחשיבות הרגע ולגודל השעה. הביטוי הפורמאלי לייחוד החקיקה הוא בכך שההצעה ודבר החקיקה כונו "חוק-יסוד". כותרת זו היוותה אות מוסכם לכל, כי בחוקה המדובר; כי הרצף החוקתי נמשך מאז ימי האסיפה המכוננת והחלטת הררי;
כי לא ככל החוקים החוק הזה, וכי הרגע הוא רגע מיוחד במינו. כינויו של החוק "חוק-יסוד" אלא היה עניין צורני טכני. היה זה ביטוי מהותי להליך כינונה של החוקה.
- כמובן, לכל אלה אין ביטוי פורמאלי, מעבר לדרישה כי דבר החקיקה יכונה "חוק-יסוד" ללא ציון שנת החקיקה. אין בכך ולא כלום. התשובה החוקתית יונקת חיותה לעתים קרובות מהמערכת החוקתית ומהתקדימים החוקתיים גם אם אין להם עיגון פורמאלי. אך מעבר לכך: לחקיקה החוקתית שלנו יש עיגון צורני מבחן צורני זה - השימוש בדיבור "חוק-יסוד" - הוא פשוט להפעלה. הוא מעניק בטחון וודאות. מבחן זה מעורר שתי שאלות, אותן אני מבקש להשאיר בצריך עיון. השאלה האחת הינה, מהו מעמדה החוקתי של החקיקה שקדמה להחלטת הררי ואשר מטבע הדברים אינה מכונה "חוק-יסוד"? ובעיקר, האין לומר כיחוק המעבר הוא חלק מחוקתה של המדינה. אני נוטה לדעה כי קיימת חקיקה חוקתית - פרי הסמכות המכוננת גם לפני החלטת הררי.
עם זאת, ניתן להשאיר שאלה זו בצריך עיון. השאלה השנייה הינה, מה דין חקיקה עתידה של הכנסת, אשר תעשה "שימוש לרעה" בדיבור "חוק-יסוד" תוך שתצמיד אותו לחקיקה רגילה שבינה לבין חוקה אין ולא כלום? שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, והתשובה לה יורדת לשורשי היחסים בין הסמכות המכוננת (של הכנסת) לבין הסמכות השופטת (של בתי המשפט). אף אותה אני מבקש להשאיר בצריך עיון.