--- סוף עמוד 409 ---
היסוד. שתיקת חוק היסוד מונעת פגיעה זו. בכך מתבלט ההבדל החוקתי בין חוק-יסוד משוריין לבין חוק-יסוד שאינו משוריין. שנייהם חוקי-יסוד. שנייהם מצויים ברמה נורמאטיבית עליונה. עם זאת, קיים ביניהם שוני. הסדריו של חוק-יסוד משוריין אינם ניתנים לפגיעה בחוק רגיל, אלא אם כן החוק הרגיל מקיים את דרישות השריון.
לעומת זאת, הסדריו של חוק-יסוד לא משוריין (שותק) ניתנים לפגיעה בחוק רגיל.
הבחנה זו בין חוקי-היסוד השונים תיעלם, כמובן, שעה שכל חוקי-היסוד ישוריינו, כפי המוצע בהצעת חוק-יסוד: החקיקה.
ח. כבילה בחוק רגיל
- מה דינה של הוראת כבילה בחוק "רגיל", לפיה אין לשנותו או לפגוע בהוראותיו אלא בחוק רגיל שמקיים דרישות מסוימות (של צורה או תוכן). כך, למשל, מה דינה של הוראת סעיף 3 בחוק להגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פיננסיים, התשמ"ד-1984, הקובעת כי "אין לשנות חוק זה ואין לגרוע מהתוספת אלא ברוב של חברי הכנסת". היש, לעניין זה הבדל, בין כבילה הדורשת "רוב של חברי הכנסת" לבין כבילה הדורשת "רוב של שני שליש מחברי הכנסת" או של שמונים חברי כנסת? בתשובה על שאלה זו מתבלט הבדל מהותי בין תורת הריבונות הבלתי מוגבלת של הכנסת לבין תורת הסמכות המכוננת. על פי תורת הריבונות הבלתי מוגבלת של הכנסת, רשאית הכנסת, מכוח ריבונותה הבלתי מוגבלת, לכבול או להגביל את כוח החקיקה של עצמה. לעומת זאת, תורת הסמכות המכוננת מכירה בכוחה של הכנסת, שעה שהיא עושה שימוש בסמכותה המכוננת, לכבול או להגביל את כוחה של הכנסת. אין תורת הסמכות המכוננת כשלעצמה נותנת תשובה לשאלה אם בכוחה של הכנסת, העושה שימוש בסמכותה המחוקקת, לכבול או להגביל את השימוש העתידי בסמכות זו. מכיוון ששאלה זו אינה מתעוררת בערעור שלפנינו, מבקש אני להשאירה בצריך עיון. אציין רק זאת, שהכרה בכבילה עצמית לעניין השימוש בסמכות המכוננת אינה מובילה, כשלעצמה, למסקנה כי אפשרית גם כבילה לעניין השימוש בסמכות המחוקקת. כפי שראינו, הכבילה בעניין חוקה מונעת מהרוב היום לשנות מהסדרים שנקבעו בעבר. הצידוק לה נגזר ממהותה של חוקה ומההגיון המונח בבסיסה. חוקה עוסקת בענייני יסוד של מבנה המשטר וזכויות האדם. היא מבקשת למנוע מהחוק הרגיל לפגוע בהם. היא נעשית בתחום המבנים החוקתיים - כנסת, ממשלה, בתי משפט - אשר רוצים להבטיח את יציבותם.
היא נעשית בתחום ערכי היסוד אותם מבקשת החברה לשמר. חברה המבקשת לעצמה חוקה,