וברוח דומה ציינה השופטת שטרסברג-כהן:
"פרשנות של טקסט חוקתי... צריכה להתבצע מתוך
'מבט רחב' ומתוך 'נדיבות' (GENEROUS). הגישה אליו אינה צריכה להיות טכנית, 'ליגליסטית' או 'פדנטית'" (בג"צ 1255/94 [45] הנ"ל, בעמ' 680).
אכן, פרשנות חוקתית חייבת להתבסס על אחדות חוקתית ולא על דיסהרמוניה חוקתית. היא משקיפה על התפקיד של הטקסט החוקתי במבנה המשטר והחברה. היא מעניקה לו מובן המאפשר לו לקיים את תפקידו בהווה ובעתיד בצורה הראויה ביותר (ראה בג"צ 428/86, 429, 431, 446, 448, 463, בשג"צ 320/36 [9], בעמ' 595).
--- סוף עמוד 430 ---
(ב) זכות הקניין
- על רקע תפיסה פרשנית זו, עלינו לגשת לניתוחה של הזכות החוקתית לקניין.
זכות זו קבועה בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע:
"אין פוגעים בקניינו של אדם".
בכך ניתן לקניין מעמד חוקתי. זכות זו חשובה היא.
"הזכות לקניין היא אבן-הפינה של המשטר הליברלי. באידיאולוגיה הליברלית תפשה מקום מרכזי, כערובה לקיומן של זכויות אחרות" (פ' להב, "העוז והמשרה: בית המשפט העליון בעשור הראשון לקיומו", עיוני משפט יד (תשמ"ט) 479, 498).
עם זאת, זכות הקניין - כשאר הזכויות הקבועות בחוק היסוד - אינה מוחלטת.
ניתן לפגוע בה, ובלבד שהחוק הפוגע מקיים את דרישותיה של פסקת ההגבלה. אכן, לקניין תפקיד" במישור הפרטי ובמישור הציבורי. חוק היסוד אינו מגדיר "קניין" מהו. יהא על בית המשפט לפרש זכות זו על-פי תכליתה (ראה ויסמן, במאמרו הנ"ל, הפרקליט מב). למושג "קניין" משמעויות שונות, על פי ההקשר בו הוא מופיע. דומה כי במישור החוקתי מונחת ביסוד הזכות ההגנה על הרכוש. קניין הוא כל אינטרס, אשר יש לו ערך כלכלי. על-כן, משתרע הקניין לא רק על "זכויות קנייניות" (במובן שניתן להן במשפט הפרטי - כגון, בעלות, שכירות וזיקת הנאה) אלא גם על חיובים וזכויות בעלי ערך רכושי שנרכשו על-פי המשפט הציבורי. "... הקניין שבחוק היסוד מתפרש אף על זכויות שאינן זכויות-קניין במובנן הקלאסי" (השופט חשין ברע"א 7112/93 [30], בע' 562). אכן, הקניין מבטיח לפרט חירות כלכלית. הוא מאפשר שיתוף בין בני אדם. הוא מאפשר להם להפעיל את האוטונומיה של הרצון הפרטי שלהם. מכאן הקשר בין ההגנה על הקניין לבין ההגנה על כבוד האדם (ראה ,RAWLS POLITICAL LIBERALISM, SUPRA ,AT 298). על-כן, בדרך כלל הפקעה פוגעת בקניין.
פיצוי נאות אינו מסיר את הפגיעה, אך הוא עשוי להיות חוקתי אם הוא מקיים את תנאיה של פסקת ההגבלה. ודוק: האיסור החוקתי הוא על פגיעה בקניין. כל פגיעה מפירה את איסור הפגיעה, ומעבירה את מרכז הכובד של הבחינה החוקתית לפסקת ההגבלה. עם זאת, כאשר ההגבלה על הקניין היא שולית או קלת ערך - אם היא נכנסת