ראויה אם היא נועדה להגשים מטרה חיונית (COMPELLING STATE INTEREST) או צורך
חברתי לוחץ (PRESSING PUBLIC NECESSITY) או עניין חברי מהותי (SUBSTANTIAL
STATE INTEREST). כאשר הזכות הנפגעת היא הפליה על בסיס של מין או גיל, רמת הבדיקה היא בינונית. תכלית ראויה היא תכלית המגשימה מטרה חברתית חשובה
(IMPORTANT GOVERNMENTAL OBJECTIVE) ברמת הבדיקה השלישית, והנמוכה ביותר, מונחות הפגיעות בזכויות כלכליות. כאן אמת המידה הינה אם המטרה היא סבירה.
לעומת שלוש דרגות אלה של המשפט האמריקני פותחה בקנדה רמת בדיקה אחידה. התכלית היא ראויה אם היא מכוונת לצרכים חברתיים בעלי חשיבות
--- סוף עמוד 434 ---
בסיסית (FUNDAMENTAL IMPORTANCE). דומה כי מוקדם מדי הוא להכריע בשאלה מהו הדין בישראל על-פי פסקת ההגבלה, והאם עניין לנו ברמה אחידה של בחינה (כמו במשפט הקנדי) או ברמות שונות (כמו במשפט האמריקני). נראה לי כי לצרכי העניין שלפנינו די אם נקבע כי תכלית היא ראויה אם היא נועדה להגשים מטרות חברתיות חשובות לקיומה של מסגרת חברתית שמכירה בחשיבותן החוקתית של זכויות האדם, ובצורך להגן עליהן. המטען הנורמאטיבי של מהות החשיבות יקבע במשך הזמן, בפסיקתו של בית המשפט העליון.
- בנתחו את מהותה של "התכלית הראויה" מציין חברי, הנשיא שמגר, כי תכלית זו כוללת את התכלית שעמדה לנגד עיני המחוקק ("בית המשפט בודק את התכלית שהנחתה את המחוקק"), וכן את התכלית כפי שבית המשפט קובע אותה בעת מתן פסק הדין ("המתגלית לנגד עיניו בעת בדיקתו של החוק ושל השלכותיו"). כן מוסיף חברי ומציין - לעניין בדיקת התכלית שעמדה לנגד עיני המחוקק - כי "חזקה על המחוקק שפעל בתום-לב, ומכל מקום אין מתחקים אחר מניעים סמויים של הפרטים המרכיבים את הרשות המחוקקת להבדיל מן התכלית שעמדה נגד עיני המחוקק כרשות שלטונית קולקטיבית". לבסוף, חברי מציין כי תכלית החוק נשקלת "מול הפגיעה ומשמעותה".
עמדתו זו של חברי מעוררת מספר ניכר של בעיות, שלדעתי ניתן וצריך להשאירן בצריך עיון. חברי מציע לבחון שתי "תכליות" - זו שעמדה לנד עיני המחוקק וזו שמתגלית לעיני בית המשפט. גישה זו שנויה היא במחלוקת בספרות ההשוואתית. יש הסבורים, כי לעניין קביעת חוקתיותו של חוק - בדומה לקביעת חוקתיותה של תקנה (בטענה שהיא הותקנה מתוך מניע פסול) - יש להתחשב בתכלית ההיסטורית שעמדה לנגד עיני המחוקק, ובה בלבד. אחרים סבורים, כי יש להתחשב הן בתכלית ההיסטורית והן בתכלית המודרנית. זאת ועוד: אם מתחשבים בתכלית הסובייקטיבית, מתעוררת הבעיה של בחינת המניע של המחוקק. חברי הנשיא קובע כי "אין מחקים אחר מניעים סמויים של הפרטים המרכיבים את הרשות המחוקקת". לכך יש כמובן להסכים. אך היש להתחשב במניעים גלויים של חברי הכנסת? עניין זה שנוי הוא במחלוקת בספרות החוקתית ההשוואתית. כיצד ניתן להוכיח כי חקיקה נעשתה מתוך מניע פסול (כגון מניע מפלה) אם אין מאפשרים הוכחתו של המניע? כמובן, מתעוררות שאלות קשות ביותר באשר לדרכי ההוכחה. לבסוף, חברי מדגיש את התכלית ומוסיף, אגב אורחה, כי שוקלים את התכלית "מול הפגיעה ומשמעותה". אף כאן מתעוררות בעיות קשות ביותר. יש הסבורים שרק התכלית קובעת ואין להתחשב בפגיעה. מניע פסול שולל תוקף חקיקה גם אם תוצאתה טובה. אחרים סבורים כי המכריע הוא האפקט של החקיקה ולא תכליתה. (לכל