(ב) המדינה תהא מושתתת, אל נכון, על-פי חוקתה ועל בסיס ה"אני מאמין" הלאומי שלה, על יסודות ה"חירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל";
(ג) מדינת ישראל תיכון על בסיס העקרונות הדמוקרטיים שימצאו אל נכון את ביטוים בחוקה, תציב ערכית את זכויות היסוד של האזרח ותקיים הלכה למעשה "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, לשון, חינוך ותרבות ... ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילות האומות המאוחדות";
(ד) החוקה תיקבע על-ידי אסיפה מכוננת נבחרת עד יום 1.10.48, ובינתיים החקיקה הרגילה הנדרשת תיעשה על-ידי מועצת העם כמועצה זמנית עד שיקומו השלטונות הנבחרים והסדירים, על-פי החוקה, ובכללם, אל נכון, בית המחוקקים שיהיה מופקד על מלאכת החקיקה הרגילה.
--- סוף עמוד 451 ---
ניתן להסיק מהאמור לעיל כי מעצבי מגילת העצמאות התכוונו לכך כי מלאכת החקיקה תיעשה בשתי רמות ובשני מסלולים מקבילים - החוקה על-ידי רשות מכוננת (האסיפה המכוננת הנבחרת), ובחוקה זו ימצאו את ביטוין זכויות היסוד של האדם על יסודות חזונם של נביאי ישראל, ואילו החקיקה בענייני יום-יום תיעשה בבית המחוקקים ככזה (תחילה בסמכות מועצת המדינה הזמנית, ובהמשך בסמכות בית המחוקקים שיסודותיו ייקבעו בחוקה). זו המשמעות העולה לדעתי בסוגיה נושא דיוננו מתוך המגילה.
- כפי שסקרו חבריי בחוות הדעת שלהם, לא התממשה הכוונה הראשונית: שהאסיפה המכוננת, שנבחרה על-ידי העם, תצליח לכונן חוקה עד ליום 1.10.1948. כדי לקיים את הרציפות ואת התיפקוד הסדיר של מוסדות המדינה, ברוח מגילת העצמאות, הפכה האסיפה המכוננת, על דעת חבריה, להיות הכנסת הראשונה, ומכוחחוק המעבר הוענקו לה אז ולכנסות שבאו אחריה, מכוח הוראות חוק דומות, הסמכויות הנתונות לבית המחוקקים, כשהיעד הוא כי לצד החקיקה הרגילה הנדרשת לחיי יום-יום, תעסוק הכנסת גם בגיבוש החוקה פרקים פרקים בחוקי יסוד (ראה החלטת הררי, שאליה מפנים חבריי). ניתן לקבוע שהלכה למעשה צוידה הכנסת בשני מטות. האחד מטה הרשות המכוננת, שבאה בנעליה של האסיפה המכוננת, לגיבוש החוקה, ומטה המחוקק הרגיל, לחקיקת החוקים הרגילים, כשמבחינה זו באה הכנסת בנעליה ובמקומה של מועצת המדינה הזמנית.
לדידי, פעולת הכנסת כבית מחוקקים, בשני המסלולים הנפרדים הנ"ל וברמות שונות, התקיימה, מתקיימת וראוי לה שתתקיים לא רק מכוח הסמכות שהוענקה לה על-פי חוקי המעבר. גם לאחר שנחקק חוק-יסוד: הכנסת, אשר אינו אומר דברים מפורשים לעניין זה, סמכות הכנסת בחקיקה חוקתית היא מכוח מעמדה כרשות מכוננת.