ראינו כי המגמה הנ"ל יסודותיה בעקרונות ובקווי המחשבה שנקבעו במגילת העצמאות, ומגילה זו, כאמור, מהווה מקור ראשון במעלה לפרשנות החוק לרבות חוקי היסוד.
גם לעניין פירוש מקור סמכותה של הכנסת לחוקק חקיקה חוקתית רשאים אנו ואף נדרשים להסתייע באמור במגילת העצמאות וברוח הנושבת ממנה. דומה שלא יכול להיות ספק כי מגילת העצמאות ייחסה משמעות ראשונה במעלה לצורך בקביעת חוקה, כי זו תיקבע על-ידי רשות מכוננת, שתתמסר ברצינות ובכובד ראש לגיבוש יצירה זו, ואשר לה ודווקא לה הסמכות להעשיר אותנו בדברי חקיקה חוקתיים.
יאה וגם נאה לחקיקה ברמה כזו שתהא נישאת מעל מלאכת החקיקה הרגילה והמופקדים עליה.
--- סוף עמוד 452 ---
- לא הרי קביעת נורמות חוקתיות על-חוקיות, גיבוש זכויות היסוד של האדם ועיצוב חוקה המבססת את מוסדות השלטון והקובעת את תיפקודם על בסיס דמוקרטי ערכי, כהרי חקיקת חולין בעניינים שבשיגרה. קביעת חוקה (והרי חוקי היסוד הם פרקים בחוקה העתידית) והנחלתה לעם הן אירוע של חג לכל משטר דמוקרטי ונאור.
מלאכת קביעת החוקה חזקה עליה שתיעשה על-ידי המחוקק העוסק בכך בדחילו ורחימו, בכובד ראש ובאחריות מרובה, כאשר הוא מחזיק בידו במטה המגולף בערכים ובעקרונות, שנמסר לידו כרשות מכוננת. זאת בשונה ממלאכת החקיקה הרגילה והשיגרתית, שראוי גם לה שתיעשה אמנם בקפידה ובזהירות הראויה, אך כשהמחוקק מונחה במטה חקיקת החולין החלק והנקי דרך כלל מעקרונות חוקתיים ערכיים.
נהוג, כאמור, לדמות את הכנסת כרשות מחוקקת המצוידת בשני "כובעים", האחד לדבר חוקה והאחר לדבר חקיקה רגילה, ואני אומר כי ראוי יותר לסמל את הדואליות שבתפקיד של בית המחוקקים ושל חבריו בכך שבהיותם עוסקים במלאכת החוקה יעטו על עצמם את גלימת המחוקק החוקתי אל מול חליפת הקונפקציה של המחוקק הרגיל. בהצגה ציורית זו מודגשת ההירארכיה החקיקתית שנצפתה במגילת העצמאות, המעניקה לרמת החוקה לבוש, עוצמה ויוקרה שונים, קורנים יותר משל החקיקה ברמה הנורמאטיבית הרגילה. כאמור לא בסמאנטיקה מדובר, אלא בהבחנה חשובה וברורה בין האפרוריות שבחוק הרגיל לבין העוצמה, היציבות והסמכות המוקרנות בדבר חקיקה חוקתית - הבחנה בין מעמדו של המחוקק המייצר את החוק האפרורי הרגיל, לבין מעמדו של המחוקק המציב חוקת עולם ערכית לאומה.
- נראה לי כי בעייתיות זו, שזכתה לדיון נרחב ונוקב בסקירותיהם הנרחבות של חבריי, היא תולדה של הזמן הרב אשר עבר מאז נבחרה האסיפה המכוננת במגמה שתקבע חוקה סדורה למדינה, ועד לעצם היום הזה. האמירה במגילת העצמאות, כי החוקה תיקבע לא יאוחר מהאחד באוקטובר 1948 (לאמור בתוך מספר חודשים), הייתה משאלת לב רצויה אך לא ריאלי, שכן קביעת חוקה מחייבת התייעצות מעמיקה, דיון זהיר וכובד ראש בכל נושא ועניין שראוי שימצאו את מקומם בחוקה, התאמת העקרונות והערכים לישות המדינית והלאומית שזה עתה נתחדשה ובאה לעולם, ומעל ומעבר לכול - גיבוש הסכמה לאומית רחבה והתייצבות כוללת מאחורי החוקה. מלאכת חקיקה נכבדה ורצינית כזו אינה צריכה ואינה יכולה להיעשות ברצינות בחטף וכהרף עין.
למסקנה זו הגיעה האסיפה המכוננת, וכפועל יוצא מכך הוחלט להגיע לקביעת חוקה מגובשת בהדרגה, פרקים פרקים המתחברים בסופו של דבר לחוקה כוללת. היה מקום להניח שכתום מספר שנים יעמוד היכל החוקה במלוא תפארתו, אך למרבה הצער לא כך היה. התמשכות יתר של התהליך יוצרת לכאורה אי-ודאות בשאלות חוקתיות מהמעלה הראשונה ופיחות בערכים ובעקרונות אשר הנחו אותנו מימיה הראשונים של המדינה על-פי האמור במגילת העצמאות. לכן ראוי לברך, הגם באיחור, על המפנה