--- סוף עמוד 453 ---
הדרמטי והחשוב שבא עם חקיקת חוקי היסוד האחרונים הנ"ל. יש לקוות גם כי תושלם מלאכת החוקה בעתיד הנראה לעין.
אולם עצם העובדה שהשלמת פרקי החוקה משתהה, אינה משנה ולא צריכה לשנות או להשפיע על מקור הסמכות של המחוקק בבואו לקדם חקיקה ברמה חוקתית. שהרי, כאמור, לדעתי נתונה זו לרשות מכוננת, ומקור זה מתקיים ויתקיים עד שתושלם מלאכת החוקה כמצופה.
חברי הכנסת, בחוקקם את החוקים הנ"ל וחוקי יסוד קודמים, ראו עצמם פועלים כרשות מכוננת והיה להם יסוד לגרוס כך, באשר הפירוש הראוי למקור סמכותם יונק ומקבל השראה ממגילת העצמאות, וכפי שתיארתי, צפתה זו שהחוקה תיקבע על-ידי רשות מכוננת ספציפית. ברוח זו יש לפרש את מקור הסמכות, כך נעשה וכך ראוי שייעשה על-ידינו.
- חוקי היסוד הנ"ל תחילתם בחודש מרץ 1992, כשקיבלו תוקף לראשונה.
משנחקקו, חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל והן הפכו להיות לזכויות יסוד חוקתיות על-חוקיות, כפי שציין, בצדק, הנשיא ברק, בפתח חוות-דעתו. אכן, נפל אז דבר בישראל.
אולם למפנה זה, שהיה רב עוצמה וחשיבות ערכית מראשיתו, בא המשך רב-משמעות עם תיקון שני חוקי היסוד (בעיקר חוק-יסוד: חופש העיסוק). חוקים אלה, בניסוחם המעודכן והמתוקן, קיבלו תוקף ביום 9.3.94, והם כוללים עקרונות יסוד שלא היו בחוקים אלה קודם לכן.
בסעיף 1 בכל אחד משני החוקים באה התוספת האומרת:
"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין והן יכובדו ברוח העקרונות של ההכרזה על הקמת מדינת ישראל".
הצהרת מבוא זו, שהיא אופיינית ונדרשת בחוקה המגדירה את זכויות האדם של האזרח, נותנת אכן ביטוי נאמן לערכים היסודיים ביותר, המיושמים בחוקים אלה והמגשימים את שהוצהר במגילת העצמאות. עקרונות יסוד אלה הם המוטו המקרין על חוקים אלה, הקובעים את זכויות היסוד הבסיסיות ופורסים עליהם חסותם. בכך הציב המחוקק את החוקים הללו במקום של כבוד, עוצמה ויוקרה בחוקה שבדרך.
--- סוף עמוד 454 ---
הצהרה זו לא לתפארת המליצה נחקקה עלי ספר, אלא מבטאת היא, והפעם לא כמשאלת לב גרידא ולא כ"אני מאמין" מופשט, עקרונות וערכים חוקתיים יסודיים ומחייבים.
אם בעבר ובימים ראשונים ראו, כאמור, בתי המשפט להנחות עצמם בעקרונות ובערכים של מגילת העצמאות כמקור ראשון במעלה לפרשנות החוק, כיתד שניתן להצמיד אליו זכויות יסוד מוגנות על דרך ההלכה, באו חוקי יסוד אלה והביאו לשינוי דרמטי במעמדה של מגילת העצמאות ובעוצמת הקרינה הפורצת ממנה, בכך שאין לראות בה עוד רק מקור נאמן וראוי לפרשנות המשפט, אלא עוצמתה גברה, ואפשר לראות בה מעתה, במידה הראויה, מקור עצמאי לזכויות האדם. הרי עלינו להעמיד את המחוקק הישראלי, בהוסיפו לחוקי היסוד את סעיף העקרונות הנ"ל, בזקת מי שאינו משחית מילותיו לריק ואינו מאחז עיניים, אלא כמי שמבקש להבהיר לאזרח בישראל מהן הזכויות שהוא זכאי להן, תוך הדגשה שמקורן של אלה במגילת העצמאות המהווה מקור נורמאטיבי לחקיקה ברמה החוקתית הגבוהה.