--- סוף עמוד 463 ---
ניתן אפוא לומר כי בהוראות חוק זה יש משום פגיעה ממשית בקניינם של הנושים.
- עד לחקיקתחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ביום 25.3.92 קניינו של האדם לא היה מוכר כזכות יסוד מוגנת, ועל-כן ההגנה על הקניין ברמה חוקתית, שהוכרה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בסעיף 3 הקובע לאמור: "אין פוגעים בקנינו של אדם", לא עומדת לאזרח באשר לחוק האמור. זאת בשל סעיף שמירת הדינים שבחוק היסוד. סעיף זה (10) קובע:
"אין בחוק-יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק-היסוד".
גם אז, וזאת ייאמר מתוך התייחסות לעקרונות הכלליים שבחוקי היסוד שאני רואה אותם כמכלול, ראוי לו לבית המשפט, בבואו לפרש חוק שקדם לחוק היסוד בעניינים שנוגעים בזכויות יסוד של האדם, שיעשה כן ברוח האמור בחוקי היסוד. כלל זה נקבע במפורש בסעיף 10 של חוק-יסוד: חופש העיסוק ואין כמותו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אולם לדעתי יפה גישה זו גם לענייננו. כאמור, יש להתייחס ערכית לשני חוקי היסוד כאחד - מה גם שמלכתחילה הצבנו כנר לרגלינו את הערכים העקרונות שבמגילת העצמאות, שמקרינים גם על ענייננו - בבואנו לפרש את המשפט החל על אזרחי המדינה. עשינו זאת לא אחת בקביעת זכויות יסוד של האזרח וההגנה עליהן, וראוי לעשות כן גם בהקשר זה.
- שונה המצב לעניין החוק המתקן, אשר נתקבל בכנסת ביום 4.8.93. חוק זה הוא מאוחר לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומשום כך חלה עליו ההוראה שאין לפגוע בקניינו של אדם. החוק המתקן לא זו בלבד שיש בו פגיעה בקניינם של הנושים במידה המתקיימת בחוק המקורי, כמוסבר לעיל, אלא, שהפגיעה המצויה בו מרחיקה לכת אף יותר. ראשית לכול החוק המתקן מכפיף להסדר גם חובות שהתגבשו עד ליום 31.12.91. יתרה מזו, הוא מרחיב את כוחו וסמכותו של המשקם לעניין מחיקת חובות ופריסתם. זאת ועוד. לפי החוק המתקן, חוב מס המוגדר כ"כל סכום שאדם חייב בו על פי חיקוק הדן בהטלת מס או תשלום חובה ששר האוצר ממונה על ביצועו או על הגביה לפיו" אינו בגדר החובות המוסדרים על-פי החוק הנ"ל.
משמע שבעוד אזרח סתם נתפס בהוראותיו של החוק ולפיכך יכולתו לגבות את חובו נפגעת, הרי המדינה כבעל חוב איננה נתפסת על-פי החוק, והיא חופשית להמשיך ולפעול לגביית חובותיה. על-כן דעתי כדעת חבריי, הנשיא שמגר ונשיא ברק, בחוות-דעתם שלהם, כי החוק המתקן פוגע בקניינם של הנושים בהליכים נושא דיון זה.