--- סוף עמוד 464 ---
- טענה המדינה כי התיקון לחוק אינו אלא הבהרה להוראות שבחוק העיקרי ועל-כן דינו של התיקון כדין החוק העיקרי שאין חוק היסוד חל עליו. טענה זו נדחתה על-ידי הנשיא. ואני מסכים לדעתו ומטעמיו. אוסיף עם זאת ואומר אך זאת כי כל חוק, אפילו חוק מתקן, נתפס בכללי חוקי היסוד הנ"ל על-פי היום שבו נחקק.
ההוראות בדבר שמירת המצב הקיים נועדו למטרה אחת ויחידה: למנוע פגיעה קשה ביציבות החוק הקיים וערעור חמור בשיטה שעל פיה נהגו עד לתחילתם של חוקי היסוד. אין להסיק מכך שהחוק שהיה קיים, משנתברר שהוא פוגע בזכות יסוד של האדם, הוא טוב וראוי ורצוי שיוסיף להתקיים לאורך ימים. כאמור, גם כשהחוק הוא כזה יש מעתה לפרשו ככל שניתן ברוח הכללים שבחוק היסוד. נראה לי כרצוי וטוב יותר ההסדר הקיים בחוק-יסוד: חופש העיסוק, המגביל את תקופת חלותם של החוקים הפוגעים שקדמו לחוק היסוד; אך זו בעייתו של המחוקק, ואין בכוחנו לשנות מכוח סמכותנו את שנקבע במפורש בחוק. היסוד הרעיוני לשמירת המצב הקיים אינו מתקיים עוד ככל שמדובר בעשייה חקיקתית מאוחרת.
בבואו לקבוע חוק המתקן חוק ישן, המחוקק נדרש לתת דעתו לעיקרים ולערכים שבחוק היסוד ולהימנע מפגיעה לא מותרת בהם.
- משקבענו כי החוק המתקן פוגע בהוראות סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, עלינו לבחון אם פגיעה זו נסבלת ומותרת בהיותה חוסה תחת ההגנה הניתנת לפגיעה כזו, בסעיף ההגבלה.
- אשר לשלב הבדיקה הראשון, דהיינו האם הפגיעה נעשתה לפי חוק: לא מתעוררת בענייננו כל בעיה, שכן החוק המתקן נתקבל בכנסת, וההוראות הפוגעות הן חלק מאותו חוק. אשר לשלב הבדיקה השני: האם הולם החוק את ערכיה של מדינת ישראל - ייאמר כי במשטרים דמוקרטיים נאורים, כמו גם במסורת ישראל, מקובל הערך של עזרה הדדית, תמיכה על-ידי מי שיש לו בחלשים הנזקקים לסיוע ולתמיכה למען קיומם, נשיאה בעול צורכי המדינה באופן פרוגרסיבי לפי היכולת, והטלת מטלות על חלק מן הציבור כדי להושיע חלק אחר מן הציבור כדי שתתקיים חברה נאורה וצודקת הדואגת לצורכי הכלל ולאיכות חיי הקהילה (עמדתי על מהותו של שלטון דמוקרטי ערכי הן בדרך כלל והן במסורת ישראל בהקשר אחר, אך המתאים גם לענייננו, בפרשת כלל [37], בעמ' 474-477. אני רואה לראוי ולנכון להפנות לדברים ולציטוטים המפורטים בהרחבה בפסק-דיני הנ"ל).
כבר היו דברים מעולם במדינות דמוקרטיות שהציבור או חלק ממנו נקראו ונדרשו להיחלץ להצלת מיגזרים במשק העומדים בפני קריסה. נמצא לא אחת במסורת ישראל ציוויים, כללים ומנהגים שהמאפיין אותם העזרה לגר, ליתום ולאלמנה, לתושב, לדלים, לחלכאים ולנדכאים. עמד על כך בהרחבה הנשיא בחוות-דעתו, ואין לי אלא להצטרף לכל שנאמר על-ידיו.