בשתי שאלות אלה, אם כך, אני מצרף את דעתי לדעתו של הנשיא ברק.
לעומת זאת אני מבקש להיזהר מאוד שלא לקבוע מסמרות בשאלה מהו קניין ומהי פגיעה בקניין. האם חוק היסוד מעניק הגנה מפני כל חוק חדש שיש עמו פגיעה, לרבות פגיעה עקיפה, בערך הרכוש או בהכנסה כספית? לדוגמה, האם ההגנה על הקניין משתרעת גם על מגבלות שחוק מטיל על חוזי עבודה, כגון הוראה בדבר שכר מינימום או על דרישות ביחסי ממון בין בני-זוג, כגון הוראה בדבר חיוב במזונות? אם כל פגיעה
--- סוף עמוד 470 ---
בשווי רכושו של אדם, לרבות פגיעה בחיובים כספיים למיניהם, היא פגיעה בקניין, נמצא כי החוקים הפוגעים בקניין רבים מני ספור; בית המשפט עלול לשקוע ראשו ורובו בבדיקת החוקיות של כל חוק כזה, שמא, בין היתר, הוא פוגע בקניין מעבר למידה הדרושה; והמחוקק יתקשה למלא את תפקידו כראוי. ככל שיורחב ההיקף של הקניין כזכות חוקתית, כך, יש לחשוש, תיחלש עוצמת ההגנה על זכות זאת. ועל כך ניתן לומר: תפסת מרובה לא תפסת. לפיכך די לי, לצורך הכרעה בעניין שלפנינו, להניח כי החוק המתקן פוגע בזכות הקניין. גם על יסוד הנחה זאת איני רואה מקום לפסול את החוק המתקן, שכן העובדות והטענות שהוצגו לפני בית המשפט, אין בהן יסוד לומר כי החוק אינו מקיים את הדרישות של פיסקת ההגבלה.
- הנשיא ברק מסכם את ההלכה, ככל שהיא דרושה להכרעה בעניין שלפנינו, בפיסקה 108 לפסק הדין שנתן. סיכום זה מקובל עליי. לפיכך מקובלת עליי גם התוצאה שאליה הגיעו הנשיא שמגר, הנשיא ברק ויתר חבריי להרכב זה.
השופט מ' חשין: דעתי היא כדעת חבריי, הנשיא שמגר והנשיא ברק. דעתי היא כדעתם, כי החוק המתקן, עלה בידו לעבור מחסומים שהציב לפניו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי אין עוד להידרש לנושא החוקיות-החוקתיות של אותו חוק.
- חבריי, הנשיא שמגר והנשיא ברק, הניפו חרמש ומגל, ולא הניחום מידיהם עד רדת יום בקוצרם בשדה חוקי היסוד. אך מעט לקט, שכחה ופאה הותירו אחריהם. מתוכם אמרתי אאסוף אל חיקי שתיים-שלוש שיבולים, אותן אטחן ומהן אופה את פתי שלי.
סוגיית יסוד אחת שחבריי נדרשים לה באריכות - תוך שנחלקים הם בדעותיהם - היא בנושא סמכותה של הכנסת לחוקק חוקה (נוקשה) למדינה; אם תרצה: בשאלת כוחה של הכנסת "לכבול" את סמכותה לחקיקה לעתיד לבוא על דרך "שריונם" של חוקים (שריון פורמאלי או כבילה מהותית). מסקנת חבריי - שנייהם כאחד - היא זו, שאכן עומד לה לכנסת כוחה לשריין חוקים שהיא מחוקקת - קרי: להגביל את סמכותה לעתיד במלאכת החקיקה - אלא שדרכם למסקנתם היא שונה. ומתוך שדרכם שונה, אין חבריי מסכימים אף בשאלת תחום התפרסות כוחה של הכנסת לשריון חוקים.
- אפתח באומרי כי לדעתי אין קנויה לה לכנסת סמכות לכונן חוקה, כמשמעות מושג ה"כינון" ומושג ה"חוקה" בפסקי הדין של חבריי. יתר-על-כן: ספק גדול בעיניי אם תיאוריה המקנה לכנסת סמכות של כינון חוקה ראויה היא לנו, בזמננו ובמקומנו. אכן, סבור אני כי עומדת לה לכנסת סמכותה להטיל על עצמה מגבלות לחקיקה לעתיד לבוא - בגדרים ובסייגים שנפרט ונפרש להלן - ובמובן זה משיקה דעתי לדעת חבריי. אך מתוך שתחנת המוצא למסעי שונה מתחנות המוצא של חבריי, מגיע אני אל מחוזות שונים מאלה שחבריי מגיעים אליהם.
- חילוקי הדעות שנתגלעו בינינו בעניין הסמכות המכוננת של הכנסת ובשאלת