--- סוף עמוד 471 ---
"ריבונות" הכנסת, הינם כולם בבחינת אימרות אגב. לעניינה של הכרעת-דין במשפט שלפנינו לא נתגלעו בינינו כל חילוקי-דעות. מה עבר עליי אפוא שעומד אני להיות לטורח על הציבור ולצרף אימרת אגב (ארוכה) לאימרות אגב של חבריי? אקדים אפוא ואודיע את טעמיי לדבר.
- ראשית לכול, דעתי היא כי שאלת סמכותה של הכנסת להגביל את עצמה (בחוקה או בחוק) הינה השאלה החשובה ביותר שעלתה לפנינו במשפט הנוכחי, ובחשיבותה עולה היא עשרת מונים על כל שאר שאלות שהציגו עצמן לפנינו. בהשוותי את זו עם אלו אומר, כי זו מן הנפילים, ואלו - בהשוואה - מקטני ארץ.
יתר-על-כן: דומני כי למיום היות בית המשפט העליון לישראל - למיום היווסדו ועד עתה - לא עלתה לפניו שאלה גדולה וחשובה כשאלת סמכותה המכוננת של הכנסת לחוקק חוקה לישראל, כשאלה אם ניתנה חוקה לישראל, ולו מגילות-מגילות. אכן, גם עתה לא עלתה השאלה לפנינו להכרעה בה לגופה, והרי כולנו נסכים כי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - וכמותו חוק-יסוד: חופש העיסוק - נחקקו כדין ובסמכות.
ואולם לגופה נישאת היא השאלה מכל שאר שאלות העולות לפנינו, ולו אגב אורחא, והרי היא נפיל שבנפילים. שאלת החוקה - ועמה שאלת בעל הסמכות לחוקק חוקה - שתי השאלות כאחת קרובות הן במאוד אל "הנורמה הבסיסית" של שיטת המשפט בישראל.
עניין לנו בשאלה המצויה ביסודה של שיטת המשפט בישראל, לא פחות. ובעומדנו לפני שאלה כה נעלה, נתקשה שלא לומר בה דברים אחדים.
- שנית, והוא עיקר שבעיקר: מחר-מחרתיים, כי תקבל הכנסת חוק - או חוק יסוד בנושא של חוקה - וייאמר בו בחוק או בחוק היסוד כי לא ניתן יהיה לשנותו אלא ברוב של שבעים או ברוב של שמונים מחברי הכנסת (או ברוב של תשעים או ברוב של מאה), דינו של שריון זה מה יהא: האם יתפוס ויחייב - ככתבו וכלשונו - והכנסת לא תוכל לשנות את החוק (או את חוק היסוד) אלא באותו רוב מיוחד שנקבע בחוק? או שמא אחרת נאמר: אותה הוראת חוק המגבילה את כוחה של הכנסת לחקיקה לעתיד לבוא, משולה היא כחרס הנשבר, ורוח חיים אין בה אך באשר אומרת היא להגביל את סמכות הכנסת לחקיקה בדרך שהיא מגבילה אותה? אליא דחברי, הנשיא ברק, תתפוס המגבלה בשלמותה ובלא כל סייג אם אך תבוא בחוק יסוד, באשר מעשה החקיקה הוא בסמכותה המכוננת של הכנסת: החוק (החוקה) הוא "חוק יסוד", ותוכנו של החוק נסב על נושאי חוקה (עיקרי יסוד של המדינה, מיבנה הרשויות, יחסי הרשויות ביניהן לבין עצמן וזכויות הפרט). זו אף דעתו של חברי, הנשיא שמגר, הגם שיש בדבריו רמזים להגבלה כלשהי על סמכותה של הכנסת (ראו פיסקה 35 לפסק-דינו).
ואילו אני אומר, כי הוראת הרוב המיוחס (מעין הוראות הרוב שהבאנו למעלה) -