--- סוף עמוד 473 ---
הנה כך נתחייב עם ישראל בחוקתו הראשונה. בתחילה חויב העם להיטהר לקראת קבלת החוקה:
"ויאמר ה' אל-משה לך אל-העם וקדשתם היום ומחר וכיבסו שמלותם: והיו נכנים ליום השלשי כי ביום השלשי ירד ה' לעיני כל-העם על-הר סיני:
...........................................................
וירד משה מן-ההר אל-העם ויקדש את-העם ויכבסו שמלתם: ויאמר אל-העם היו נכונים לשלשת ימים אל-תגשו אל-אשה." (שמות, יט, י-יא; יד-טו [ד]).
שלושה ימים(לא פחות, אך גם לא יותר) ממתין העם לקבלת החוקה, וביום השלישי מתחיל הטקס נורא ההוד:
"ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על-ההר וקול שפר חזק מאד ויחרד כל-העם אשר במחנה: ויוצא משה את-העם לקראת האלהים מן-המחנה ויתיצבו בתחתית ההר: והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל-ההר מאד: ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול: וירד ה' על-הר סיני אל-ראש ההר ויקרא ה' למשה אל-ראש ההר ויעל משה" (שמות, יט, טז-כ [ד]).
קולות וברקים וענן כבד, וקול שופר חזק מאוד. הנה הוא ה' יורד על ההר באש והר סיני עשן כולו, עשנו כעשן הכבשן, וקול השופר הולך וחזק מאוד: "משה ידבר והאלהים יעננו בקול". ואחרי כל אלה בא דבר החוקה: אנוכי ה' אלוהיך. הנה הוא מעמד הר סיני, מעמד נורא הוד של קבלת התורה, טקס הענקתה של חוקה לישראל: אין ספק מי הוא נותן החוקה, אין ספק בסמכותו של נותן החוקה, אין ספק מה לשון החוקה, אין ספק כי חוקה היא הניתנת. אין חולקים על סמכות, אין חולקים על לשון, אין חולקים על מתן תורה.
ויש אומרים אחרת:
"אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן: כשנתן הקדוש-ברוך-הוא את-התורה צפו לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש - ויצא הקול:
'אנוכי ה' אלוהיך'." (שמות, רבה, כט [ה]).
זו תורה של קולות וברקים וענן כבד וקול שופר גדול וזו תורה של דממה דקה.
--- סוף עמוד 474 ---
אכן, זו דרכה של חוקה, זו הייתה למיטב ידיעתי דרכן של חוקות בכל ההיסטוריה האנושית. וכדבר הכתוב על הלוחות הראשונים (שמות, לב, טז [ד]):
"והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על-הלחת".
בעבר הייתה זו אצבע האלוהים שחרתה חוקה על אבן. בימינו יד אדם היא הכותבת והכתב הוא בדם-ואש-ותמרות-עשן. ואם לא כך כי אז באש-ותמרות-עשן. ואם גם לא כך כי אז בתמרות-עשן.
- יום מתן חוקה הוא יום חג ומועד. הכול יודעים כי הנה עומד בעל הסמכות לחוקק חוקה, כי הנה עומדת חוקה להינתן, הנה ניתנה חוקה. ו"חוקה ניתנת במודעות מלאה", ברצון העם לקבל עליו עול חוקה ולו על דרך של "כפה עליהם הר כגיגית".
בימינו אלה נידרש אולי למשאל עם, לאסיפה מכוננת שנתייחדה לייעודה ואשר עליה הוטלה המשימה לחבר חוקה, ואפשר לדרך אחרת. עיקר הוא שנדע בבירור את אשר עומד לפנינו. שאלת הסמכות ליתן חוקה אינה "עוד שאלה" משפטית הצורכת פתרון. שאלת השאלות היא. והרי על מתן חוקה ייאמר: "היום הזה נהיית לעם" (דברים, כז, ט [ג]). ובלשון חולין נאמר: היום זכיתם בנורמה הנעלה מכל שאר נורמות, נורמה שהיא כה נעלה עד שרק הנורמה הבסיסית תגדל ממנה. היעלה על הדעת כי יתעורר צורך משפטי להוכיח באותות ובמופתים היסטוריים ומשפטיים כי גוף פלוני קנה סמכות ליתן חוקה לעם או נתן חוקה לעם? שמענו על סוגיית פירושה של חוקה; שמענו על סוגיית סמכותו - או אי-סמכותו - של בית-משפט לפסול חוקים הסותרים דברה של חוקה. אפשר קוצר המשיג הוא, אך לא שמענו עד הנה על ויכוח אם גוף פלוני קנה סמכות (היסטורית ומשפטית) על-פי דין ליתן חוקה לעם. בוודאי לא שמענו על שאלה זו כשאלה משפטית הניתנת להכרעתו של בית-משפט. די לנו - די והותר - בשאלות הנדרשות בפירושו של חוק ובפירושה של חוקה. נצפה, למצער, כי עצם הסמכות ליתן חוקה לא יימצא חולק עליו. חילוקי הדעות בשאלה זו, הם עצמם, יש בהם כדי להעיד מה קשה היא המסקנה שהכנסת דהאידנא מחזיקה בסמכות מכוננת.
- חברי, הנשיא שמגר, וחברי, הנשיא ברק, כל אחד מהם לעצמו ובדרכו, רואים סמכות לכנסת לחקיקתה של חוקה. הנשיא שמגר מייסד את סמכות כנסת על עיקר שהוא מכנה ריבונותה הבלתי מוגבלת של הכנסת. הנשיא ברק מצדו בונה את סמכותה המכוננת של הכנסת על שלושה עמודים ("מודלים") אלה: אחד, עמוד הרציפות החוקתית למן האסיפה המכוננת הכנסת הראשונה; שניים, עמוד כלל ההכרה ותפיסות היסוד של הקהילה בישראל; ושלושה, עמוד "הפירוש הטוב ביותר למכלול ההיסטוריה החברתית והמשפטית" של שיטת המשפט בישראל. דרכו של הנשיא שמגר שונה אפוא מדרכו של הנשיא ברק, ודרכו של הנשיא ברק מתפצלת לשלוש דרכי משנה שאינן בנויות על אותו תוואי. ואולם עיון בכתובים מקרוב ילמדנו - בלא ערעור ופקפוק - כי בכל מסעם אל