--- סוף עמוד 482 ---
ואלה הם דברי החוק. בתחילה הייתה זו פקודת המעבר לאסיפה המכוננת, אשר קבעה בסעיף 3 בה כך:
"סמכויות 3. לאסיפה המכוננת יהיו כל הסמכויות שהעניק החוק האסיפה למועצת-המדינה הזמנית, כל עוד לא החליטה האסיפה המכוננת המכוננת החלטה אחרת בענין זה".
כך קנתה האסיפה המכוננת את סמכויות החקיקה של מועצת המדינה הזמנית, בצד סמכויותיה לכתיבת חוקה לישראל.
"האסיפה המכוננת" הסבה את שמה ל"הכנסת הראשונה" (כדבר סעיף 1 לחוק המעבר), ולקראת סיום כהונתה חקקה את חוק המעבר לכנסת השנייה. סעיף 5 לחוק זה האחרון קבע לאמור:
"סמכויות 5. לכנסת השניה ולחבריה יהיו כל הסמכויות, הזכויות והחובות וכו' של שהיו לכנסת הראשונה ולחבריה." הכנסת השניה וחבריה
הוסיף וקבע סעיף 9 לאותו חוק:
"התאמת 9. כל מקום בחוק שמדובר באסיפה המכוננת או בכנסת הראשונה חוקים ייקרא, מיום כינוס הכנסת השניה, כאילו המדובר בכנסת השניה, אם אין כוונה אחרת משתמעת מגופו של ענין".
ואם הוראות חוק אלו דיברו אך על נושא העברת סמכויות בין כנסת ראשונה לבין כנסת שנייה, בא סעיף 10 לאותו חוק וקבע נורמה כללית לעניינה של העברת סמכויות:
"תחולה 10. חוק זה יחול, בשינויים המחוייבים לפני הענין, גם על המעבר לכנסת השלישית ולכל כנסת שלאחריה, כל עוד לא קיבלה הכנסת חוק אחר בדברים הנידונים בחוק זה".
--- סוף עמוד 483 ---
הנה כי כן, כך אומרים לנו התומכים בתורת שני הכתרים: "האסיפה המכוננת" קנתה סמכות לחוקק חוקה פורמאלית לישראל, ועל כך אין חולקים. לאחר מכן נחקקו הוראות חוק אלו שלפנינו - כל אחת מהן בשעתה ובמקומה - ואלו הוסיפו והעבירו אותה סמכות מכנסת אל כנסת ועד לכנסת של היום. כתר החקיקה - ועמו כתר של כינון - השניים כמו עברו מאב אל בנו, והרי כנסת של היום קושרת לראשה כתר של מחוקק וכתר שרשות מכוננת החזיקה בו לפני כחמישים שנים. האומנם כך?
- טיעון זה אחוז בספקות לא קלים. השאלה אם סמכות עברה מאדם לאדם או מגוף אל גוף - לרצונם של מעבירי הסמכות - נחלקת לשתי שאלות נפרדות. השאלה האחת היא, אם האדם או הגוף מעבירי הסמכות נתכוונו להעביר לזולתם את הסמכות שבה מדובר, והשאלה השנייה היא, אם אותה סמכות ניתנת הייתה, על-פי טיבה, להיות מועברת; אם תרצה: אם מעביר הסמכות רשאי ומוסמך היה להעבירה לזולתו. רק בהתקיים שני תנאים אלה - בה בעת - רק אז נהיה רשאים לומר כי סמכות עברה מיד אל יד. לענייננו שלנו נאמר, כי שומה עלינו להשיב על שתי שאלות נפרדות אלו:
השאלה האחת היא, האם נתכוונה הכנסת הראשונה להוריש לכנסת שלאחריה את סמכותה לחקוק חוקה, והשאלה השנית היא, האם רשאית ומוסמכת הייתה הכנסת הראשונה להוריש לכנסת שלאחריה סמכות זו, לאמור: אם החזיקה הכנסת הראשונה בידה כוח להוריש את סמכותה, או: אם סמכותה לכונן ניתנת הייתה, מעיקרה, להורשה. עיון בדברים מקרוב ילמדנו כי שני ראשים אלה בהעברתה של סמכות, ספק אם נתקיימו בעניינה של האסיפה המכוננת. ואולם לענייננו עתה נעמוד על הראש השני שעניינו כוחה של האסיפה המכוננת להוריש את סמכות הכינון לכנסות שתבואנה לאחריה.
- גם אם אמרנו כי הוראות החוק, על פניהן, ביקשו להעביר סמכויות - כמות שהן - מכנסת אל כנסת, עדיין שאלה היא אילו סמכויות יכולה הייתה האסיפה המכוננת ויכולות ומוסמכות היו כל כנסות שהיו - ושיהיו - להעביר אישה אל רעותה. שהרי כולנו נסכים כי אין אדם יכול להעביר לחברו אלא סמכות שהוא רשאי ומוסמך להעביר; ואילו אם אין ה"מעביר" רשאי ומוסמך להעביר, פשוט הוא שכוונתו להעביר אין בה כדי להועיל.
ואכן, דעתי שלי היא, שבהתפזר האסיפה המכוננת - היא הכנסת הראשונה - וחוקה לישראל לא כתבה, פקעה זכותה של הכנסת לכתוב חוקה כדבר ההכרזה על הקמת המדינה.