ולבסוף: קריאה בדבריהם של חברי הכנסת תלמדנו כי שאלת סמכותה המכוננת של הכנסת מעורבת היא עד לבלי הכר בשאלת סמכותה של הכנסת לכבול את עצמה על דרך שריונם של חוקים. לשון אחר: חברי הכנסת מדברים חליפות על סמכותה המכוננת של הכנסת ועל כוחה לשריין חוקים של זכויות, כמו שני אלה היו אחד. עירוב זה של מין בשאינו מינו, למותר לומר, יש בו כדי להחליש במאוד את הסברה כי חברי הכנסת עצמם תמכו בקיום כוחה המכונן של הכנסת שעה שדיברו בסמכותה של הכנסת לכבול את עצמה.
- נביא מקצת אמרות מדבריהם של חברי-כנסת לענייננו כאן (כל ההדגשות שלהלן הן שלנו).
הנה הם דבריו של חבר-כנסת חיים צדוק, משפטאי מובהק ולימים שר המשפטים:
"אשר לסיפה של סעיף 4, האומר כי 'אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת', דהיינו, לא ברוב רגיל של המצביעים, אלא ברוב מיוחד - אנו שללנו הוראה זו, לא רק משום שאנו שוללים את שיטת הבחירות הקיימת, אלא גם מטעם קונסטיטוציוני עקרוני, והוא: כי כל נסיון להגביל את סמכותה של הכנסת לשנות את חוקי המדינה בדרך הרגילה אינו מתיישב עם המבנה החוקתי של מדינת ישראל ועם ריבונות הכנסת.
אנו חיים במשטר של כנסת ריבונית, כלומר של בית מחוקקים אשר עם היותו מוגבל על ידי סייגים פיסיים, מדיניים, ציבוריים ומוסריים, הוא כל-יכול ובלתי-מוגבל מבחינה חוקתית-משפטית. ניתן לומר שיש רק סייג חוקתי אחד לסמכותו הכל-יכולה של הפרלמנט הריבוני, סייג הנובע מעצם מהותו כפרלמנט ריבוני, והוא: שאין בכוחו לכבול את הפרלמנטים הריבוניים שיבואו אחריו.
מטעם זה אנו שוללים מעיקרה את ההוראה על רוב מיוחד שבסעיף 4, ומאותו טעם עצמו אנו שוללים גם את ההוראה שבסעיף 45, האומרת כי אין לשנות אותו סעיף או סעיף 44 אלא ברוב של 80 חברי כנסת.
נוסף על הבחינה הקונסטיטוציונית אציין עוד כי הסייג לסעיף 4, הדורש רוב של 61, נתקבל בזמנו ברוב של 56 נגד 54 קולות, והסייג לסעיף 45, הדורש
--- סוף עמוד 496 ---
רוב של 80 חברי כנסת, נתקבל בזמנו ברוב של 43 נגד 40. דעתנו היתה ונשארה, שאין לרוב רגיל בכנסת זכות ציבורית או מוסרית לבנות חומת מגן של רוב מיוחד או רוב מיוחס סביב הוראת חוק שנתקבלה ברוב רגיל.
...אנו שוללים את החוק כולו, ועמדתנו העקרונית, שאין כנסת אחת יכולה לכבול ידיה של הכנסת הבאה אחריה, בעינה עומדת, והיא חלה מאליה גם על ההוראה התקנונית החדשה" (ד"כ 27 (תשי"ט) 2961).
וכה שח חבר-כנסת עקיבא גוברין: