ענינו בשעתו ואנו חוזרים על אותה התשובה עכשיו, שקודם כל אין הכרח לקבל חוקה נוקשה. יש אפשרויות שונות במדינות שונות, דוגמת האפשרות של רביזיה בכל דור, או כל עשרים שנה. בדרך זו איננו קושרים את הדור הבא.
--- סוף עמוד 501 ---
אותו ויכוח ישן נסתיים אז באותה החלטה אומללה של 13 ביוני (החלטת הררי - מ' ח'), שהיתה החלטת פשרה.
מספרים על אשה שבאה אל בעלה להתייעץ אתו - אילו נעליים לקנות: נעליים בעלות עקב גבוה, או נעליים בעלות עקב נמוך? אמר לה הבעל לקנות נעליים בעלות עקב גבוה. אמרה לו: בנעליים בעלות עקב גבוה אני עלולה חס ושלום לשבור את הרגל. אמר לה: קני נעליים בעלות עקב נמוך. על כך השיבה לו שאין זה מודרני. אמר לה: קני זוג נעליים, נעל אחת שיש לה עקב גבוה, נעל שנייה שיש לה עקב נמוך. אמרה לו: אהיה צולעת. הסביר לה: מה אפשר לעשות, זוהי פשרה, וכל פשרה - צולעת.
...
זאת היא פשרה של חבר-הכנסת הררי, שהיה בעד חוקה, כמו חברו, חבר-הכנסת רוזן - שר המשפטים דאז - שהחליטו כי זו היא הצורה הטובה ביותר: עקב אחד נמוך, עקב שני גבוה" (ד"כ 36, בעמ' 1039).
כך, למשל, אמר חבר-כנסת ישעיהו פורדר:
"הוויכוח נסתיים בפשרה: הוטל על ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת להכין הצעות של החוקים היסודיים ולהביא אותם לפני הכנסת פרקים-פרקים. הכוונה הברורה היתה, למלא את המסגרת הריקה ובמקום חוקה נוקשה לתת בכל זאת חוקי-יסוד במהירות האפשרית" (ד"כ 15 (תשי"ד) 73).
לאמור: "החלטת הררי" סתמה את הגולל על חוקה ותחתיה באו "חוקי יסוד", קרי:
חוקים שאינם חוקה.
וכן הם דבריו של חבר-כנסת חנן רובין:
"כנסת נכבדה. כשאנו עוסקים בראשון מבין חוקי היסוד, אינני יכול להתחיל את דברי בדיון בלי לציין את העובדה שאין לנו חוקה, ואני חושש שאין לנו גם סיכויים שבקרוב תתקבל חוקה. מובן מאליו, שכל הבנין המלאכותי של חוקים שצריכים 'להשתלב' ל'התאגד' באחרית הימים לחוקה - כל אותה תיאוריה מלאכותית לא באה אלא להסתיר ולהסוות את העובדה החמורה שאין חוקה ואין רוצים בחוקה. אין רוצים בחוקה משלוש סיבות:
הסיבה הראשונה היא, שנוח לרוב החולף - פעם רוב זה ופעם רוב אחר בממשלה ובכנסת - שלא יהיה חוק בעל תואר של חוקה, המסדיר באופן יסודי את אופן עבודתם של מוסדות המדינה, המגדיר את משטרה החברתי; נוח לו לשנות את הדברים - ועל-ידי רוב פשוט - מדי פעם בפעם, בהתאם לצרכיו הרגעיים" (שם, בעמ' 119).
--- סוף עמוד 502 ---