חבר-כנסת הררי עצמו סבר כי "החלטת הררי" אין בה הכרע אם חוקה שלישראל תהיה חוקה מטריאלית או אם תהיה זו חוקה פורמאלית (משוריינת). וכלשונו:
"בדיון הגדול שהיה בכנסת הראשונה, אם נחוץ או לא נחוץ לחוקק חוקה, נפלה ההכרעה שתהא חוקה למדינת-ישראל, אך כלל לא נפלה ההכרעה כיצד תהיה החוקה, ובמה תהיה עדיפותה על כל חוק אחר. לכן נדמה לי, שמוקדם במקצת לדבר כאן כאילו כבר הוחלט שלא יהיה רוב יחסי.
...
אמנם אני מנגד לרוב מיוחס, ומבחינה זאת אני מקבל את כל הנמקותיו של ראש הממשלה נגד רוב מיוחס, אבל אין זה אומר, שאם אין אנחנו מחליטים על רוב מיוחס, אנחנו מפקירים על-ידי כך את עליונותה של החוקה. יכול להיות רוב רגיל ויחד עם זה יכולה להיות דרישה, שהחוק יעבור פעמיים-שלוש במשך תקופה מסויימת. יכול להיות רוב רגיל בהגבלות מסויימות, הגבלות של זמן וכדומה, או למשל, מה שקבענו בבחירת נשיא המדינה, שבאותה ישיבה אינו יכול להתקיים דיון אחר, או שצריך לקבל הודעה מתי מתחיל הדיון וכו'" (שם, בעמ' 130).
חבר הכנסת ברוך אזניה אמר דברים אלה:
"אני מסכם דברי ואומר: אנו צריכים להחיש את חקיקת חוקי-היסוד. וחקיקה זו צריכה להיות על יסוד שלושה עקרונות: א) החוקה צריכה להיות גמישה ללא רוב מיוחס לשם שינויה, ערה להתפתחות האורגאנית של הדמוקראטיה, אשר תאפשר הכללת התפתחויות חדשות במציאות החוקתית, ללא מעצורים הנובעים מרוב מיוחס; ב) החוקה צריכה לכלול את העקרונות המוסכמים בנוגע לסדרי השלטון בישראל, מתוך העברת ההכרעה בעניינים השנויים במחלוקת לדיון בכל חוק הדן בסוגיות השנויות במחלוקת; ג) חוקי-היסוד צריכים להיות מנוסחים כך שיהוו בסופו של דבר יחידה תחיקתי אחת" (ד"כ 21 (תשי"ז) 9).
ואמר חבר-כנסת בנימין הלוי:
"בסיכומו של דבר אני הייתי מייעץ לומר שעדיין לא הוכשר הדור שלנו לתת לחוק-היסוד את המעמד העליון. הייתי מייעץ לחכות עד שיתחברו כל חוקי-היסוד בשלמותם לחוקת המדינה, ואז חוקת המדינה תתקבל ברוב גדול מאוד - רוב מיוחס, אני מניח - של יותר מ-61 קולות. אבל ללכת בדרך ההדרגתית, כפי
--- סוף עמוד 503 ---
שאני מבין היטב את דרכו של שר המשפטים, ולהגיע לחקיקה שלמה - אני חושב שזה עתה קשה ועשוי לגרום כשלון בדרך, ומוטב להמשיך לחיות, כפי שחיינו מוועדת-הררי ועד היום, עד שתושלם המלאכה; עיון כולל בחוקי- היסוד, ניפוי, התאמה, תיקון וחקיקת חוקה שלמה - ורק אז לתת להם את המעמד" (ד"כ 78, בעמ' 958).