לפירושה של ההכרזה על הקמת המדינה: אסיפה מכוננת ו"חוקה" - מה הן?
חוקה פורמאלית וחוקה מטריאלית; האם ניתנה חוקה לישראל?
- לצד טיעונים וראיות שהבאנו לעיל, יימצאו לנו סימנים נוספים לסברה כי כנסת של היום אינה מחזיקה בסמכות מכוננת. נעמוד בקצרה על כמה טיעונים בהקשר זה.
- נזכיר בתחילה את שאלת פירושה של ההכרזה על הקמת המדינה. ההכרזה על הקמת המדינה הורתה אותנו על "האספה המכוננת הנבחרת" שתקבע "חוקה" למדינה.
--- סוף עמוד 505 ---
בדברינו עד כה הנחנו כי פירוש המושג "האספה המכוננת הנבחרת" בצירופו למושג "חוקה", פירוש השניים הוא: גוף נבחר שמתפקידו לכונן את גופי המדינה ב"חוקה" מעשה מקשה ובעלת נוקשות פורמאלית. חוקה מעין זו לא נתקבלה כידוע עד היום, והשאלה אינה אלא אם בסמכותה של הכנסת דהידנא לקבל חוקה במתכונת זו שנחזתה.
- יש יסוד לטענה כי כוונת ההכרזה במקורה הייתה לכינונה של חוקה פורמאלית ונוקשה. בהכרזה על הקמת המדינה אומרת מועצת העם לתקוע יתד לא אך ב"זכותנו הטבעית וההיסטורית" אלא גם ב"החלטת עצרת האומות המאוחדות", ועיון באותה החלטה עשוי ללמדנו (לדעת מקצת מלומדים) כי כוונת האו"ם הייתה לחוקה נוקשה ופורמאלית. ראו, למשל, רובינשטיין, בספרו הנ"ל (מהדורה 4), בעמ' 44. ואולם גם אם זו הייתה כוונת בראשית, לא חלף זמן רב עד שדרך המלך נתפצלה וממנה יצאו דרכי משנה רבות ושונות. ודומה כי לכל תיזה אפשרית יימצאו תומכים ומתנגדים.
גיוון הדעות הוא רב כדי מבוכה, עד שאמרנו לעצור בדרכנו ולתמוה בקול רם: בתתנו דעתנו לכל אלה, האומנם נוכל לפסוק כיום, ביד שלא תרעד, כי מוסמכת היא הכנסת - מכוחם של מסמכים שנעשו לפני כחמישים שנה - לחוקק חוקה נוקשה, חוקה שעל פיה ייפסלו חוקי כנסת משל היו תקנות החורגות מסמכות? אכן, דומני שחייבים אנו להסכים כי רק הוראת דין ברורה יהיה בכוחה להקנות לכנסת סמכות לחוקק חוקה שחוקים מן המניין ישתחוו לה, שהרי חוק כנסת אינו כצו שהוציאה רשות מקומית בנושא של ניקיון חצרות (מדברים אנו עתה בחריגת הכנסת מסמכות ולא בסמכותו של בית-משפט לפסול חוק שנחקק בחריגה מסמכות; סמכות זו האחרונה נדרשת היא מאליה כנגזרת מהגדרת ייעודה של הרשות השופטת ומעקרון הפרדת הרשויות). בתתנו דעתנו למיגוון הדעות, האומנם נוכל כך לפסוק? ספק רב בעינינו. בהקשר זה נוסיף ונעיין במובאות שהבאנו מדבריהם של חברי הכנסת, והמעיין יידע ויבין.
- אשר לגופה של ה"חוקה": מלכתחילה, כפי שאמרנו, קרוב להניח שכוונת ההכרזה על הקמת המדינה הייתה כי תיחקק חוקה פורמאלית ונוקשה. ואולם לא יצאה עת מרובה עד שנשמעו דעות אחרות אף הן. חוקת המדינה, כך אמרו האומרים, פירושה הוא, בעיקר, קובץ חוקים שעניינו מוסדותיה המרכזיים של המדינה והיחסים בין אותם מוסדות, ביניהם לבין עצמם. "חוקה" אין לפרשה במשמעות הניתנת לה כיום - קרי: חוקה פורמאלית ונוקשה - אלא כקובץ חוקים בנושא פלוני. "חוקת השיפוט הצבאי" לא הייתה, כזכור, אלאתקנות שעת חירום שתוקפן הוארך, ובכל זאת קרויה הייתה "חוקה" (ראו: תקנות-שעת-חרום (חוקת השפוט תש"ח), תש"ח-1948. תקנות אלו הוארכו מעת לעת בפקודות של מועצת המדינה הזמנית ובחוקי הכנסת). אף חוק המעבר - החוק הראשון שחוקקה האסיפה המכוננת - הכנסת הראשונה- כונה "חוקת המעבר".
כך, למשל, לאחר שהצעת חוק המעבר עברה קריאה ראשונה, מוצאים אנו את יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת שפרינצק, אומר לכנסת: