--- סוף עמוד 506 ---
"...אני קובע, שקיימנו את חובת הקריאה הראשונה של חוקת-המעבר" (ד"כ 1 (תש"ט) 16).
אף ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, כינה את חוק המעבר כ"חוקת המעבר" (ראו, להלן). גם פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת כונתה "חוקת הבחירות לאסיפה המכוננת" - כך בפי יושב-ראש ועדת הבחירות, חבר הכנסת בר-רב-האי, וכך בפי שר הפנים, חבר הכנסת גרינבוים (ראו דברי מועצת המדינה הזמנית מיום 28.10.48, בעמ' 22).
והוסיף שר הפנים ואמר כי -
"אני רואה את עצמי רשאי לקבוע, שחוקה זו אינה נופלת מחוקות-בחירות במדינות אחרות. חוקה זו מבטיחה סדר בבחירות ...".
מראי המקומות הינם רבים מספור, ונספק עצמנו בדוגמאות אלו שהבאנו. אכן, חוקה באותם ימים הייתה שם לא אך לחוקה פורמאלית אלא כינוי לקובץ חוקים בנושא פלוני, ובעיקר - לחוקים בעלי אופי קונסטיטוציוני (נוסיף ונעיר - והוא לימינו דווקא - כי בדברה על "אסיפה מכוננת" לא נתכוונה ההכרזה, כנראה, אלא לכינונם של המוסדות המרכזיים ולקביעת יחסיהם ההדדיים. ואמנם, על נושאים אלה נסבו עיקרי הדיונים שהיו בכנסת. ראוי לציין דברים אלה, הואיל וכיום נדד מרכז הכובד מנושא אחד למשנהו, ובדברנו כיום ב"חוקה" כוונתנו היא, בראש ובראשונה, לשריון זכויותיו וחירויותיו של הפרט).
- מובן שעיקר אין הוא לא בנומנקלטורה ולא בטרמינולוגיה. עיקר הוא בכך שטשטוש הגבולות בין חוקה פורמאלית ונוקשה לבין חוקה מטריאלית וגמישה הביא להכרזות מפיהם של חברי-כנסת כי "חוקה" כהוראתה בהכרזה על הקמת המדינה - אף חוקה שאינה נהנית משריון במשמע. ואמנם, הקורא בדברי הכנסת יתרשם בנקל שחברי-כנסת רבים סברו כי התיבה "חוקה" משמיעה גם חוקה מטריאלית, חוקה שאינה משוריינת. המובאות הן רבות מספור ולא נטרח להביאן.
באותו הקשר השמיעונו חברי-כנסת - בהם ראש הממשלה, דוד בן-גוריון - לא אך כי "חוקה" בהכרזה על הקמת המדינה פירושה הוא חוקה מטריאלית, אלא כי הכנסת מילאה חובה שהוטלה עליה וזיכתה את העם בחוקה. ומתוך שהאסיפה המכוננת-הכנסת הראשונה מילאה חובתה לחוקק חוקה, ממילא לא נותר בידה דבר להוריש לכנסות שלאחריה. ואלה דברים אמר ראש הממשלה, דוד בן-גוריון:
"ואשר להכרזת העצמאות. בהכרזה זו נקבע שמועצת העם תפעל כמועצת-מדינה זמנית, ומינהלת העם - כממשלה זמנית, עד שיומו שלטונות נבחרים וסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מאחד באוקטובר 1948. והנה נתקיימו