--- סוף עמוד 516 ---
מכוננת - את החוק הראשון; והרי כלל יסוד הוא שהפה שאסר הוא הפה שיתיר. שריונו של החוק נועד, מתחילתו ומעיקרו, לחסנו מפני פעולת הכנסת כרשות מחוקקת; עתה, שידענו כי בכוננה את החוק השני פעלה הכנסת כרשות מכוננת, נוסיף ונדע כי פעלה בסמכות. אם כך, האין אנו משחקים במילים ובקונסטרוקציות משפטיות ערטילאיות? ראו עוד והשוו: נימר, במאמרו הנ"ל; אנגלרד, בספרו הנ"ל (פיסקה 49 לעיל);
LIKHOVSKI, SUPRA, 3 IS. L. REV., AT 358.
על כך משיב לנו פרופסור קליין, וכמוהו פרופסור רובינשטיין, כי בחוקקה את החוק הראשון "מיצתה" הרשות המכוננת את סמכותה באותו נושא, וכי מאותה עת ואילך כפופה גם היא להוראת השריון (ראו, למשל: קליין, במאמרו הנ"ל, משפטים ב;
רובינשטיין, בספרו הנ"ל (מהדורה 4), בעמ' 450 ה"ש 13). מניין לקחו פרופסור קליין ופרופסור רובינשטיין דוקטרינה זו (דוקטרינת "הסמכות הנגזרת")? האין בדוקטרינה זו משום הנחת המבוקש? והרי הדוקטרינה כל כולה מיוסדת היא אך ורק על סברת החכמים. שאלה היא, והשאלה תידפק על דלתנו ולא תיתן לנו מנוח: הזו תורה שעל פיה קנתה הכנסת סמכות לחוקק חוקה? תשובתי היא בשלילה רבתי.
גם חברי, הנשיא ברק, נדרש לשאלה זו, וכך אומר הוא (בפיסקה 62 לפסק-דינו):
"בהפעילה את סמכותה המכוננת, רשאית הכנסת לכבול את השימוש העתידי בכוחה המכונן. דבר זה נובע מעצם התפקיד המכונן עצמו. תפקיד זה בא ליצור מסמך המעגן נורמות שאין לשנותן אלא בדרך מיוחדת. התפקיד המכונן נועד מעצם טבעו ליצור חזקה פורמאלית, שמשמעותה האינהרנטית היא קביעת הוראות בדבר דרכי שינוי החוקה, שאותן ניתן לשנות בדרך של מילוי
ההוראות האלה, שאם לא כן השינוי החוקתי אינו חוקתי (THE
UNCONSTITUTIONAL CONSTITUTIONAL AMENDMENT) אכן, כוחה של הכנסת - שעה שהיא מפעילה את סמכותה המכוננת - לכבול את עצמה, ובכך 'לשריין' את הוראותיה, נגזר מעצם ההסמכה לכינונה של חוקה פורמאלית".
אמירות אלו כולן הינן אמירות EX CATHEDRA, והצגתן היא כאקסיומה שלא נוכל להרהר אחריה. יתר-על-כן: בדיקתן מקרוב של אמירות אלו תלמדנו כי נעות הן על
פסי "מעגל קסם" של הנחת המבוקש, וכניסוחן יש בהן מעין הגדרת .IDEM PER IDEM
ואמנם: סמכות של רשות מכוננת לכבול רשות מחוקקת -ידענו והסכמנו; סמכות של רשות מכוננת לכבול רשות מכוננת - מניין באה זו? אכן, קושיה היא ותהי לקושיה.
ואמנם: צורך מובנה הוא בתורת שני הכתרים, כי הכנסת בסמכותה המכוננת רשאית ומוסמכת היא לכבול את סמכותה המכוננת. צורך מובנה זה מקורו באנומליה שתורת שני הכתרים מיוסדת עליה, אנומליה שלפיה רשות מכוננת חיה וקיימת כחמישים שנה