--- סוף עמוד 517 ---
ואת מועד הסתלקותה מן העולם לא יידע איש. רשות מכוננת מן המניין, ימי שני חייה הינם קצובים, באותן שנים כותבת היא הצעת חוקה, ולסיום מובאת החוקה לאישור בדרך שנקבעה. כך בחוקה הנכתבת במגילה אחת וכך בחוקה הנכתבת מגילות-מגילות. שאלת הכבילה העצמית, או שאין היא מתעוררת כלל - על-פי עצם המבנה החוקתי לכתיבתה של חוקה - או שעלולה היא להתעורר אך לתקופה קצרה ומוגבלת, משך אותה תקופה שבה אמורה האסיפה המכוננת להתקיים ולתפקד (בהנחה שהאסיפה המכוננת והרשות המחוקקת חד הן). האנומליה בתורת שני הכתרים מקורה הוא בקיומו של אותו מלך שקשרו לראשו שני כתרים, אך בעיקר בהיווסף לכך כי ימי שני מלכותו של אותו מלך אין להן לא קיצבה ולא גבול.
אנומליה זו לא נפלה עלינו משמים. תורת שני הכתרים ועמה תורת הריבונות הבלתי מוגבלת יצרוה קיימוה. לו נתקיימה כוונתם המקורית של המכריזים על הקמת המדינה, לא הייתה מתעוררת בעיה של כבילה עצמית, על כל פנים לא לאורך שנים.
בראשית הייתה האסיפה המכוננת לעצמה - כל ייעודה לא היה אלא לכתוב חוקה - ושאלת הכבילה העצמית לא הייתה עולה כלל על סדר היום הלאומי. כך היה גם לעת הכנסת הראשונה-האסיפה המכוננת, ששנותיה אמורות היו - על-פי טיבם של דברים - להיות קצובות ומדודות. האנומליה נולדה עם "הארכת" חייה של הסמכות המכוננת ללא גבול. אנומליה זו הולידה מצדה צורך לקבוע כלל באשר לכבילה העצמית, ומכאן הדוקטרינה שעניינה הסמכות הנגזרת והדוקטרינה המכירה לסמכות המכוננת כוח לכבול
סמכות מכוננת שלעתיד. ואולם דוקטרינות אלו שמורים אותנו הן דוקטרינות ,EX
CATHEDRA לאמור, כזה ראה וקדש. תחת אשר נראה באנומליה - דווקא בה - טעם להפרכתה של תורת שני הכתרים ותורת הריבונות הבלתי מוגבלת, רואים אנו צורך להמציא כלל נוסף ולראותו כבן לנורמה הבסיסית.
- ובאותו הקשר. מה היה לה לכנסת הראשונה שלא חקקה חוקה, וכי מאז ועד היום אין חוקה לישראל? עיון בדברי הכנסת ילמדנו כי הטעם האמיתי לאי-קבלתה של חוקה היה בסירובן של המפלגות חברות הקואליציה לקבל חוק, כל אחת מהן מטעמיה שלה. כך היה באסיפה המכוננת, כך היה בכנסת השנייה וכך היה בכנסות שלאחריה.
ונשאלת מאליה שאלה: הימנעות זו מחקיקת חוקה - שמא נאמר: סירוב עיקש לחוקק חוקה - האין בו כדי ללמד דבר לענייננו?
- גם אני סבור, כמוני כחבריי, כי ראויים אנו לחוקה וכי ראויה חוקה לנו.
יש רבים וטובים החושבים אחרת, וטעמיהם לדעתי כבדי משקל המה. בייחוד כך, שחקיקתה של חוקה היא מבחינות מסוימות דרך שאין חורים בה. ואולם, גם התומכים בקבלתה של חוקה ראוי להם שייזהרו בדרכם שמא יינגפו במכשולים, סמויים ושאינם סמויים. אדרבא: ייעשה מעשה ותתקבל חוקה. ואולם מעשה שייעשה יהיה כמעשה כל העמים: תנוסח חוקה ותובא למשאל עם; תתקבל חוקה בשש קריאות שתתפרסנה על פני שתי כנסות; ייעשה כל מעשה, ובלבד שתהא בו חריגה מהותית מדרכי החקיקה הרגילות