--- סוף עמוד 518 ---
והעם יהיה מעורב בחקיקתה של החוקה. כל אלה מעשים לגיטימיים הם, וכולנו נסכים להם ונאהב אותם. ואולם אתנגד בכל כוחי כי נכיר סמכות לכנסת לחקוק חוקה על דרך פסיקה של בית המשפט, על דרך ניתוח משפטי של מסמך שזמנו לפני כארבעים ושבע שנים, על-פי תפיסות שנויות במחלוקת, תפיסות שלא קנו להן אחיזת סלע בחברה בישראל. והעם היכן הוא? וכי לא ראוי שנשאל את דעתו? אדרבא: נקרא לעם ונשאלה את פיו. רבקה אמנו לא ניתנה ליצחק אלא לאחר שנשאלה לדעתה ולרצונה: "נקרא לנער(ה) ונשאלה את-פיה" (בראשית, כד, נז [ב]). אם כך ברבקה - לא כך יהא בעם ישראל כולו? אם ירצו העם ומנהיגיו בחוקה - תימצא הדרך אליה; אם לא ירצו - לא תכונן חוקה. כל שאינני מסכים לו הוא, כי תחוקק חוקה ואת פי העם לא שאלנו.
אכן, מה יסוד יימצא לנו לומר כי תפיסות היסוד של החברה בישראל מכירות לכנסת סמכות לחקוק חוקה? כיצד ידענו כי הקונסנסוס בישראל הוא שהכנסת מחזיקה בסמכות מכוננת? האם העם של היום העניק לשלוחיו בכנסת סמכות לכבול את העם של מחר ולו בענייני חוקה? ואם יאמרו לי: אכן כן, כך היה לפני ארבעים ושבע שנים, אף אני אשיב אמריי: מדברים אנו על העם של היום: האם נתן הוא לשלוחיו בכנסת סמכות לחוקק חוקה היום? אימתיי נתן הוא מנדט לשלוחיו בכנסת לחוקק חוקה נוקשה לישראל?
- בספרו הנ"ל, כרך ב, עומד פרופסור אקצין על נושא "כינון החוקה ושינוייה" (בעמ' 28 ואילך) ועל נושא "משמעותן החברתית של חוקות" (בעמ' 50 ואילך). המעיין בדברים ילמד ויידע, כי חוקה כהילכתה אמורה להיחקק ביד מי שייעודם הוא כתיבת חוקה והם "בעלי אוטוריטה העולה על אוטוריטת המוסדות המוסמכים לקבוע הוראות משפטיות אחרות" (שם, בעמ' 28), או "אוטוריטה שמייחסים לה מעמד מעל לתחום של ענייני שלטון ומשפט, וכל זאת תוך חגיגיות מסוימת המדגישה את העמדה המיוחדת של החוקה" (שם). הנה היא האסיפה המכוננת האמיתית שנכונה בשנת 1949. אפשרות אחרת לכינונה של חוקה, כך מלמדנו פרופסור אקצין, תבוא על דרך שיתופו של העם, במשאל עם או אחרת. ובלשונו, שם, בעמ' 34:
"... קיימות מדינות רבות, בהן השתמר או הוכנס מחדש הליך של משאל-עם כהליך-של-חובה או כהליך מותר בנסיבות מיוחדות בקשר לקביעתן של אי-אלו נורמות; והנטיה היא להזדקק למשאל-עם בקשר לכינון חוקה ולשינוייה יותר מאשר בכל הקשר אחר. נטיה זו נובעת מן הרעיון שהחוקה - מכלול הנורמות בעלות האוטוריטה הגבוהה ביותר במדינה - ראויה יותר מכל סוגי-נורמות אחרים להקבע במישרים ע"י אותו הגוף שבמדינה המתיימרת להיות דמוקרטית רואים בו את הריבון, ז.א. ע"י כלל האוכלוסיה המבוגרת. בשמשו גוף מכונן, מסייע העם הריבון לחוקה לקבל אופי של נורמה שתהא עדיפה על כל נורמות אחרות שלא נוצרו אלא ע"י שליחי הריבון. וכן כרוך השימוש, הנפוץ למדי, במשאלי-עם בקשר לכינון החוקה, בתקוה שהשתתפות העם בקביעתה תהווה סימן-היכר בולט לשוני היסודי בינה לבין כל הנורמות האחרות ותגרום לכך שהשליטים ונושאי התפקידים