--- סוף עמוד 519 ---
הציבוריים למיניהם יתייחסו אליה ביחס-כבוד מיוחד, בעוד שבתודעת המוני העם תגרור השתתפות זו הזדהות עם החוקה, שהם עצמם יצרוה, זיקה מיוחדת אליה, ונכונות להתגייס להגנתה בשעת הצורך. על רקע השיקולים הללו, מוצאים אנו מספר חוקות שקביעתן המקורית, לאחר הכנה ע"י גוף מתאים, נעשתה באישורו של משאל-עם".
ובהמשך, שם, בעמ' 35:
"במתכונת דמוקרטית מוכנה הצעת החוקה, גם כשהיא עתידה להיות מובאת לאישור משאל-עם, ע"י אספה מכוננת שנבחרה לפי אותה שיטת הבחירות בערך בה נהוג במדינה הנדונה לבחור נציגים למוסד המחוקק, או - או במקרה של מהפכה המרחיקה-לכת - לפי השיטה הנראית למחזיקי השלטון הזמניים.
האספה המכוננת משמשת בנסיבות אלו הן כמוסד להכנת החוקה והן, אם מתנהלת המדינה לפי המתכונת הפרלמנטרית, כמוסד מחוקק ומפקח על הממשלה. סמכויות השלטון העליונות מרוכזות כולן במקרה האחרון בידי אספה מכוננת זו, פרט לכך שאין היא מוצאת לנכון לקבוע סופית את החוקה ומשאירה תפקיד זה בידי העם".
אכן, יש דרכים נוספות לחקיקת חוקה - כגון שאותה רשות עצמה היא גם הרשות המחוקקת וגם הרשות המכוננת - אלא שדרכים אלו הן הנחותות בדרגה. ובלשונו של פרופסור אקצין, שם, בעמ' 37:
"הנסיון מלמד כי יש להתייחס בספקנות מסויימת ליעילותם של התחליפים האלה".
ובהמשך, שם:
"ודוקא כאן התעוררה השאלה, מדוע מגיעה לנורמה אחת שנקבעה ע"י הגוף המחוקק עדיפות על נורמות אחרות של אותו הגוף, או, כפי שהבעיה הוגדרה בשעתו - כיצד יכול מחוקק לחייב את עצמו או את המוסדות המחוקקים שיבואו אחריו. עצם הצגת השאלה בצורה זו מעמידה, כמובן, בספק את קיומה של חוקה פורמאלית כרבד-נורמות לפני עצמו ורומזת על כך שאין החוקה נבדלת הבדל-של-ממש מן החקיקה הרגילה. במידה שמדינת ישראל צועדת לקראת כינון חוקה כחלק מתפקידיה הרגילים של הכנסת - המוסד המחוקק במדינה - עומדת הבעיה הזאת גם בפניה".
הוא שאמרנו אנו: לכינונה של חוקה כיום, ארבעים ושבע שנים לאחר הקמת המדינה, נדרשים אנו - ומכל בחינה שהיא: משפטית, ציבורית, מוסרית - ליותר, להרבה יותר, מאשר לקונסטרוקציה משפטית על דבר סמכותה של הכנסת דהאידנא לחוקק חוקה.
--- סוף עמוד 520 ---
- חברי, הנשיא ברק, מצייר באורח דרמטי משהו את דיוני הכנס בחוקי היסוד החדשים, ואומר הוא (בפיסקה 57 לפסק-דינו) כי דיוני הכנסת בחוקי היסוד נשאו אופי מיוחד במינו. ובלשונו:
"... הדיונים בכנסת בחוקי היסוד היו בעלי אופי מיוחד. הכנסת היתה מודעת כי היא רושמת פרק נוסף בחוקת המדינה. חברי הכנסת היו מודעים לכך שאין הם מחוקקים חוק רגיל, אלא חוק חוקתי בעל השלכות מרחיקות לכת וארוכות טווח על משפטה ועל אופייה של המדינה. הדיון היה חגיגי. בעת חקיקתם של חוקי היסוד היו הכול מודעים לחשיבות הרגע ולגודל השעה".