וכן הם דבריו של חבר הכנסת רובינשטיין בישיבתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט:
"בכל הפרלמנטים בעולם יש הבדל בין רוב מיוחס, שהוא רוב של שני שלישים, כפי שהציע שר המשפטים, ובין רוב מוחלט. ההוראה הזאת נחשבת הוראת קוורום, היא לא נחשבת להוראת רוב מיוחס" (ישיבה מיום 9.3.92, בעמ' 53).
זו היא דמוקרטיה "אמיתית", דמוקרטיה בהדרה ובגאונה, דמוקרטיה של חג ומועד.
וזו עמדת הפתיחה: "רוב" הוא רוב מוחלט של חברי הבית. ומתוך שכולנו ידענו כי אילוצים שעל דרך, אילוצים ונוחות, מביאים אותנו לחסר - ולא מעט - מאותם הדר וגאון, ממילא מוצאים אנו עצמנו בדמוקרטיה של יום-יום, בדמוקרטיה של חולין.
למבקש דוגמה, הנה היא לפנינו: חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו נתקבל ברוב של 32 בעד, 21 נגד ונמנע אחד. אחיו התאום, הלוא הוא חוק-יסוד: חופש העיסוק (הראשון), נתקבל ברוב של 23 חברי-כנסת, באין מתנגדים ובאין נמנעים. זו היא דמוקרטיה של חול, דמוקרטיה של שיגרה, ותמהני אם חברי הכנסת - הם עצמם - ראו בחוקי היסוד "מהפכה חוקתית" או כל מהפכה שהיא. ראו והשוו בנדור, במאמרו הנ"ל.
- אילוצים של יום-ים, נוחות של חברי רשות מחוקקת, אלה וגורמים אחרים זולתם, מביאים למציאות של פשרה: לחיסור מן הרוב האבסולוטי - מאותו רוב הנגזר מן העיקרון הדמוקרטי - וכך נקבע כלל הנעדרים והנמנעיםבסעיף 25 לחוק-יסוד: הכנסת. ואולם, העובדה שכך ראינו להמעיט מן העיקרון הדמוקרטי ה"טהור", אסור לה שתטוח את עינינו מראות כי הכלל, העיקרון, עניינו ברוב מוחלט, וכי רוב מוחלט הוא בתחילת כל התחילות. נדע מכל אלה, כי רוב של 61 חברי הכנסת הוא כלל הנלמד כמו מעצמו מעקרון הדמוקרטיה הבסיסי של רוב, וממילא כי אין בו "כבילה" עצמית שהכנסת מטילה על עצמה. בקובעה דרישה כי חוק פלוני לא ניתן יהיה לבטלו, לשנותו או לפגוע בו אלא ברוב של 61 חברי הכנסת, אין הכנסת מטילה כל "מגבלה" על סמכותה
--- סוף עמוד 540 ---
לחקיקה, אין היא "כובלת" את כוחה לחקיקה. כל שעושה היא אינו אלא ליתן ביטוי ישיר ליסוד הרוב הנדרש מתוך עקרון הדמוקרטיה. עקרון הרוב - כפשוטו - פירושו
הוא N/2+1 )50%+1). בגוף בן 120 חברים "רוב" הוא 61 חברים. השוו עוד הארט, בספרו הנ"ל, בעמ' 68.
קביעת רוב מיוחד של 61 חברי-כנסת יש בה, כמובן, כדי למעט מיכולתו של חבר-כנסת להימנע מהצבעה או "להתקזז" בהצבעה, שהימנעות ו"קיזוז" ייחשבו כהצבעת נגד. ואולם מתוך שלא נמצא לי כי יכולת ההימנעות או ה"התקזזות" בהצבעה מונה עצמה עם זכויות היסוד של נבחר הציבור - או עם זכויות הנבחר אף אם אין הן זכויות יסוד - אינני סבור שיש ב"כלל ה-61" כדי לפגוע או לפגום בכל עיקרון דמוקרטי בן חשיבות.