חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - פגיעה בזכויות אדם
ושינוי זכויות אדם
- דיברנו עד כה בחוק-סוד: חופש העיסוקעל-פי הנוסחאות הקבועות בו. שלא כמותו, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מציג לפנינו טיפוס אחר של חיוב הכנסת בדרכי החקיקה: זו הפעם חיוב מהותי בלא שמתלווה אליו שריון פורמאלי אף הוא.
נדון להלן במאוחד בנושא שינוי חוק היסוד ובנושא פגיעה בחוק היסוד.
- בתחילתו - לאחר קביעת עקרונות היסוד ומטרת החוק - מונהחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו זכויות יסוד אלו ואחרות (זכויות יסוד המוגדרות בחלקן, משום מה, לא על דרך של זכויות מהות). לאחר תום מניינן, בסעיף 8 בו, מוסיף החוק וקובע איסור על פגיעה בזכויות המנויות בו. וכלשונו:
"פגיעה 8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את בזכויות ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
מוסיף עליו וקובע סעיף 11 לחוק היסוד:
"תחולה 11. כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה".
כולנו נסכים כי "רשויות השלטון" הנזכרות בסעיף 11 לחוק, הכנסת נמנית עמהן;
לא עוד, אלא שהוראת סעיף 11 לא נבראה מעיקרה אלא לכבודה של הכנסת. ואמנם:
--- סוף עמוד 551 ---
"רשויות השלטון" האחרות - בתי המשפט, הממשלה וכל רשויות שלטון שתהיינה - פשוט הוא שבאות הן ב"רשויות השלטון", וגם לולא הוראת סעיף 11 לחוק היו הן חייבות בכבודו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. זה שלטון החוק בפשטותו, והוא עמנו באשר אנו. הוראת סעיף 11 נועדה אפוא להודיענו באורח חגיגי ומחייב, כי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו פורס עצמו מפורשות על הרשות המחוקקת אף היא, והוא שלטון החוק ברשות המחוקקת. אכן, משקבע סעיף 8 לחוק היסוד כי אין ניתן לפגוע בזכויות יסוד שלפי החוק אלא בחוק המקיים תנאים אלה ואלה, הוראת סעיף 11 לחוק נדרשה היא כמו מאליה להשלמת הקביעה המהותית שבסעיף 8.
- הכנסת אף היא חייבת אפוא בכבודן של זכויות היסוד המנויות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובכל פעילויותיה, לרבות - נוסיף ונאמר: בעיקר - בפעולות החקיקה. ובהולכנו כך בדרך תציג עצמה לפנינו שאלה. וכך נישאל: חיוב עצמי זה שהטילה הכנסת על עצמה, חיוב שלא לפגוע בזכויות יסוד אלא בהתמלא התנאים המנויים בסעיף 8 לחוק - "הוראת ההגבלה" ככינויה - מה כוחה ועד היכן תחום שליטתה? במקום שאותה "הוראת הגבלה" חוסה בצלה של הוראת שריון פורמאלי - כדרכו שלחוק-יסוד: חופש העיסוק - ידענו את התשובה: הוראת השריון תקבע, בדרכה נלך, ועל פיה נכריע. ואולם באין חופת שריון עליה - כדרכו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - "הוראת ההגבלה", מי יגן עליה מפני שינויה או פגיעה בה?
נניח כי לאחר היות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מקבלת הכנסת חוק רגיל, ברוב רגיל; יש בו בחוק - הלכה למעשה - כדי "לפגוע" בזכויות יסוד הקבועות בחוק היסוד גופו; ובה בעת אין מתקיימים בו באותו חוק מאוחר התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק היסוד להכרה בו כחוק "חוקי". למשל: יש בו בחוק כדי לפגוע בזכות יסוד שלפי חוק היסוד במידה העולה על הנדרש. האם נכיר בחוק כבן-תוקף משפטי? האם נראה את החוק כ"חוקי" לכל דבר ועניין - כחוק שנעשה בסמכות, כחוק שעלה בידו לחסר מזכות היסוד שאמר לחסר ממנה? או שמא נאמר: החוק אינו "חוקי" ואין הוא תופס מעיקרו אך באשר אין הוא מקיים את הוראת הכנסת שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? לשון אחר: הגבלה מהותית שהטילה הכנסת על עצמה במלאכת החקיקה שלעתיד לבוא, מה היא משמעותה של הגבלה זו באין חומת שריון פורמאלי סביב לה (כדרכו של חוק-יסוד: חופש העיסוק)? כיצד נפרש את דבר חוק היסוד, ומה פועל משפטי יש לה להגבלה עצמית זו שאמרה הכנסת להגביל את עצמה?