DIRECTIVE), להבדילה מהוראה מחייבת ומצווה, הוראה שהיא IMPERATIVE, MANDATORY
(להבחנה בין סוגי הוראות אלו ראו, למשל, ע"א 87/50 ליבמן נ' ליפשיץ [68].
על-פי פירוש זה לחוק, הוראת סעיף 8 אינה אלא עצה טובה שהמחוקק משמיע באוזני עצמו, בבחינת: זו הדרך ראוי שתלך בה, נא ראו וראוי שכן תעשו (עצה טובה קא משמע לן). אם תלך בזו הדרך - מה טוב, ואולם גם אם לא תלך בה מעשך יהיה מעשה וחוק שתחוקק יהיה חוק.
--- סוף עמוד 553 ---
דרך פרשנות זו, הגם שהיא אפשרית - בבחינת כוונתו של המחוקק - אין בה סבירות. אכן, יש שהוראה שבחוק תפורש כהוראת הנחיה, אך לא שמענו עד הנה שמחוקק יקבע לעצמו בחוק הנחיות לחקיקה. לא שמענו, ואף לא מצאנו סבירות בדרך זו של פרשנות. כך ככלל, ולא כל שכן שהוראת סעיף 8 מנוסחת באורח נחרץ, שאין פוגעים בזכויות שלפי חוק היסוד אלא בחוק (או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו). לשונו של סעיף 8 לחוק אינה לשון הנחיה והדרכה אלא לשון חיוב ומצווה, ולא נמצא לי טעם טוב שלא לפרש את דבר המחוקק כלשונו.
- משדחינו מעלינו שתי אפשרויות קוטב אלו לפירושו שלחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, נותרו שתי דרכי פרשנות נוספות והן בתווך בין קוטב לקוטב: פירוש הסב את נושא הביטול מכללא ופירוש הסב את נושא הביטול המפורש. הבו נעמוד על שתי דרכים אלו בפרשנות, ונפתח בנושא הביטול מכללא.
- כלל יסוד הוא שחוק חדש מסיג מפניו חוק שקדם לו: "וישן מפני חדש תוציאו" (ויקרא, כו, י [א]). בסתירה או באי-התאמה בין חוק מאוחר לבין חוק מוקדם, ידו של חוק מאוחר על העליונה, וחוק מוקדם ייבטל כדי הסתירה או אי
ההתאמה (LEX POSTERIOR DEROGAT PRIORI :(PRO TANTO). יסודו המהותי של הכלל הוא בעקרון יסוד, שהרשות בת הסמך - במקומנו: נציגי העם בבית הנבחרים - היא הקובעת מעת לעת את נורמות ההתנהגות הראויות לכלל ולפרט. קבע המחוקק היום נורמת התנהגות פלונית, פשוט הוא שביקש כי נורמה זו תשלוט, היא ולא אחרת. ואם עומדת נורמה של היום בסתירה לנורמה של אתמול, גם זה פשוט שנורמה של היום תגבר על נורמה של אתמול, כדי תחום התפרסותה של הנורמה החדשה. במשטר דמוקרטי כשלנו משולב כלל זה בכלל הנדרש מאופיו של המשטר, והוא, שדעת הרוב מכריעה.
והנה, במקום שנורמה של היום מבטלת מפורשות נורמה של אתמול, אין ניצבת לפנינו כל קושיה (ובלבד ששתי הנורמות מצויות על אותו מישור נורמאטיבי: חוק כנגד חוק, תקנה כנגד תקנה וכולי). ואולם מה דין במקום שנורמה מאוחרת אינה מבטלת מפורשות נורמה שקדמה לה? על כך נאמר שני אלה: ראשית לכול, נעשה כמיטבנו ליישב את הנורמות זו עם זו, ננסה ולו במאמץ לשלב את ידי השתיים זו בזו ולהכניסן תחת חופה אחת. ואף נצא מגדרנו להשלים בין הצרות לכאורה. וכך נאמר אל עצמנו: לו ביקש המחוקק בנורמה של היום לבטל נורמה של אתמול, יכול היה להודיענו כוונתו זו במשיכת קולמוס קלה: לבטל במפורש את הנורמה הקודמת. משלא עשה כן, חזקה עליו שביקש כי גם נורמה של אתמול גם נורמה של היום ישלטו בנו, זו בצד זו. ואם זו הייתה כוונתו לכאורה - נעשה אנו כמיטבנו להוציאה מן הכוח אל הפועל על דרך הפרשנות, ולו באורח דחוק. ואולם, אם כלו כל הקצים, וכל דרכי מחשבה - אף פיתולי מחשבה - לא יעמדו לנו, או אז נאמר אל לבנו: ככל הנראה נשמטה מן המחוקק אותה סתירה שבין הנורמות; ומתוך שחזקה עלינו מצוותו היום - והיא נורמה של היום -