נהפוך הוא: מתוך שבנושא של ביטול מכללא נתלים אנו בכוונה משוערת של המחוקק (או בכוונה המיוחסת למחוקק) - אם תרצה: במבנה של החוק ושל שיטת המשפט בכללה - תעמודנה שתי הוראות חוק אלו זו לעומת זו, והן כמתגרות זו בזו: מעבר מזה הוראה המשריינת עצמה מפני ביטול מכללא, ומעבר מזה הסדר האומר (במשתמע) לבטל מכללא.
במקום זה כבר לא נוכל לומר, כך על דרך
--- סוף עמוד 555 ---
הסתם, כי חוק מאוחר מבטל חוק מוקדם. שהרי מחוקק החוק המאוחר "ידע" על החוק המוקדם, ובשותלו את החוק החדש בגן המשפט - בו שתול החוק המשוריין, הקודם בזמן - מסתמא ביקש בחוק המאוחר, כמוהו כבחוק המוקדם, כי החוק הקודם יגבר; הא ראיה:
הוא לא ביטל מפורשות את ההסדר הקודם, אף שזו הפרוצדורה שקבע לעצמו לביטולו של החוק הקודם. מכל מקום, "כוונתו" של המחוקק כי הסדר של היום יבוא תחת הסדר של אתמול, על-אף אותו שריון שבהסדר של אתמול - אין היא נלמדת מאליה כבשאר ביטולים מכללא; והרי יש בו באותו שריון כדי לזעזע את מוסדי עקרון הביטול מכללא.
משל למה הדבר דומה, לאדם המבטיח כי לא יעשה כך וכך. לימים שוכח אותו אדם הבטחה שהבטיח, ועל-אף הבטחתו שלא יעשה כך וכך עושה הוא כך וכך. משמזכירים לו לאותו אדם כי הבטיח את שהבטיח, טופח הוא בכפו על מצחו ומפטיר: ברוך שומר הבטחתו. טעיתי, בוודאי שאומר אני לקיים הבטחתי שהבטחתי. מעשה שעשיתי אבקשכם שייראה כמו לא עשיתיו. הריני חוזר בי ממעשיי והריני מחזיר דברים לקדמתם ולכמות שהיו. כך אותו אדם שהפר הבטחתו וכך הוא מחוקק, זה משל וזה נמשל. אכן, כלל הביטול מכללא - שלא ככלל הביטול המפורש - ניתן להסכים עליו וניתן לשנותו.
השאלה אינה אלא מה היא השקפתנו באשר לנושא הביטול מכללא.
דרך אגב: רמז לכך שכלל הביטול מכללא אינו כלל הלמד מעניינו יימצא לנו - גם זאת מכללא - בהוראת חוק מפורשת הבאה בסעיף 2(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט (הוראות נוספות), תש"ח-1948, ולפיה:
"פירוש 2. כדי להרחיק ספק נאמר בזה:
(א) כשהחוק אשר ניתן על ידי מועצת המדינה או על פיה סותר חוק שהיה קיים בארץ-ישראל ביום ה' באייר התש"ח (14 במאי 1948), רואים את החוק הקודם כמבוטל או מתוקן, גם כשאין בחוק החדש בטול או תקון מפורש של החוק הקודם".
הוראת חוק זו נועדה להבהיר ולחזק את הוראת סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, באשר ליחס בין חקיקה שלאחר המדינה ובין חקיקה שלפני המדינה (משפט שלפני המדינה "יעמוד בתקפו, עד כמה שאין בו סתירה לפקודה זו או לחוקים האחרים שיינתנו ..."). כולנו נסכים כי הוראת חוק זו קובעת את המובן מאליו. ואולם כך נאמר בימינו אלה. ואילו באותם ימים סברו אחרת. העובדה שמחוקקים ראשונים מצאו לנכון