--- סוף עמוד 557 ---
אכן, אם נאמר להזריק חוכמה והיגיון בהוראת סעיף 11 (וכמוה בהוראת סעיף 8 לחוק היסוד), תידרש מאליה מסקנה כי חוק מאוחר לחוק היסוד לא יהיה בכוחו לבטל מכללא הוראות שבחוק היסוד. זו הייתה, כמסתבר, תכלית ההסדר מראש, ולא נמצאה לי מניעה כי כוונה זו תזכה לפועל משפטי, לא מבחינת עקרונות היסוד של הדמוקרטיה ולא מכל בחינה אחרת. אכן, "עקרון החוק המאוחר" לעניין ביטול מכללא, אין סבירות בהחלתו על ענייננו. החלת העיקרון "אפשרית" היא, כמובן, אך אין בה לא סבירות ולא היגיון. חובה שחוק ראה להטיל במפורש ובמפורט על הכנסת - לא עוד אלא חובה יוצאת דופן במיוחד - אין זה סביר ואין זה ראוי, לא בבחינתו של שלטון החוק ולא מכל בחינה אחרת, כי נוכל לטאטאה מעל פנינו מכללא, כמו אגב אורחא.
ראוי ונכון הוא - על דרך פירוש החוק - כי חיוב מפורש שכך הוטל, רק ביטול מפורש יוכל לו: אם לצמצם את תחום פריסתו אם להאבידו כליל.
- זה הפירוש החלופי האפשרי להוראותחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו: יכולה ורשאית היא הכנסת - על-פי דברה שלה - לפגוע בהוראה מהראות חוק היסוד, או לשנותה, רק אם תאמר כן מפורשות. כך ולא אחרת. החוק המאוחר יכול שיעשה שימוש בנוסחה של "על אף האמור" - או בכל נוסחה אחרת - ובלבד שתהיה נוסחה שוות ערך, דהיינו, נוסחה שתלמדנו כי הכנסת יודעת ומודעת היא - באורח חד-משמעי וללא שמץ פקפוק - כי אומרת היא לשנות מזכויות היסוד או לפגוע בהן, אף שאותו חוק (מאוחר) אינו מקיים אחרי התנאים שהכנסת עצמה העמידה בהוראת סעיף 8 לחוק היסוד. מתוך שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מחייב את הכנסת לכבד זכויות יסוד המנויות בו - בהיקף פריסה כאמור בו, לרבות בסעיף 8 בו - נצפה כי חוק מאוחר יכריז על עצמו מפורשות כך: מלכתחילה חויבה הכנסת בכיבוד זכויות אלו ואחרות, ובהיקף פריסה זה ואחר; ניתן לה לכנסת היתר לפגוע באותן זכויות רק בהתקיים תנאים מסוימים, אלה הקבועים בסעיף 8 לחוק היסוד; על-אף כל אלה אני מבקש לפגוע בזכויות יסוד (או לשנות אותן) הגם שלא נתקיימו תנאי היסוד שנקבעו מראש.
אדרבא: יעמוד נציג ממשלה על דוכן הכנסת וכך יאמר: חויבתי לכבד, ועל-אף זאת אין זה ראוי, לדעתי, כי אכבד. זו היא ידיעה, זו היא מודעות, כך היא נטילת אחריות, זה הביטול המפורש. ואני מאמין, כולנו נאמין, כי בפירושו כך של חוק היסוד תפחתנה פגיעות בלתי מבוקרות בזכויות היסוד, ואפשר לא תיוולדנה כלל.