בסעיף 8 לחוק-יסוד: חופש העיסוק נאמר מפורשות, כפי שראינו, כי אין פוגעים בחופש העיסוק אלא אם באה הפגיעה בחוק הקובע "במפורש שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה". בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אין, אמנם, הוראה מקבילה, אך לדעתנו נגזרת דרישה זו מאליה, כדבר הלמד מעניינו, מתוך החוק עצמו, אף באין הוראה מפורשת בו. ראו עוד והשוו: אלון, במאמרו הנ"ל, בעמ' 662; ברק, בספרו הנ"ל, פרשנות במשפט, כרך א, בעמ' 562-563.
- דעתנו היא אפוא זו, שלעניין שינויו שלחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - הוא
--- סוף עמוד 558 ---
הדין בפגיעה בו - נידרש אך להוראה מפורשת בחוק מאוחר לחוק היסוד. שינוי מכללא או פגיעה מכללא לא יהיה די בהם. במקום שכללי פרשנות "קלאסיים" לא יאצרו כוח ליישב הוראה הבאה בחוק היסוד עם הוראה מאוחרת לה - לאמור, יימצא לנו כי אכן יש סתירה בין שתי ההוראות - וההוראה המאוחרת אינה מבטלת מפורשות הוראה מהוראות חוק היסוד, נסיק כי הוראת חוק היסוד, אף שהיא ההוראה המוקדמת, ידה תהא על העליונה.
פירוש זה לחוק - פירוש הנדרש לדעתנו כדבר הלמד מעניינו, מתוכו של החוק ובו - ניתן להשיג עליו, אך לדעתנו יימצאו לו חיזוקים מכל עבריו. הבו נעמוד על כמה נושאים בהקשר זה.
- היקש לענייננו נוכל ללמוד מן הכלל שחוק מאוחר וכללי לא יפגע בחוק
מוקדם וספציפי: LEX POSTERIOR GENERALIS NON DEROGAT LEX SPECIALIS PRIORI
ידענו כי חוק מאוחר גובר על חוק מוקדם, ובכל זאת לימדונו, כי חוק מאוחר שתחומי פריסתו רחבים, גם אם סותר הוא חוק מוקדם שתחומי התפרסותו מצומצמים, לא נפרשו כחוק המבטל מכללא את החוק המוקדם. תוך מאמץ ליישב את הוראות שני החוקים אלו עם אלו; ותוך ניסיון לרדת לחקר תכלית החוק וכוונתו המשוערת של המחוקק;
נאמר, כי מסתמא לא נתכוון החוק המאוחר לבטל את החוק (הספציפי) המוקדם. לו ביקש חוק מאוחר לבטל חוק מוקדם, כך נאמר, מצפים היינו כי יאמר כן מפורשות.
משלא אמר, נאמר אנו: החוק הספציפי הקודם בזמן ימשיך ויחיה במקומו (המצומצם), ואילו החוק הרחב המאוחר בזמן, ימשיך ויחיה בשאר תחומי פריסתו, למעט בתחומו (המצומצם) של החוק המוקדם בזמן. מעלים על המחוקק כי לא נתכוון לפגוע בחוק הקודם בזמן, שהרי לו נתכוון (כמשוער) כי אז היה מבטלו מפורשות. כך בסתירה בין חוק מאוחר כללי לבין חוק מוקדם מיוחד. להילכת הפרשנות בסתירה בין חוק מאוחר לבין חוק כללי ראו עוד והשוו ברק, בספרו הנ"ל, פרשנות במשפט, כרך א, בעמ' 551 ואילך, 569 ואילך.