אותה מידה נמדוד ליחס בין חוק מוקדם המשריין עצמו מהותית מפני ביטול מכללא, ובין חוק מאוחר שנטען עליו כי ביטל מכללא את החוק הקודם לו בזמן. הנה זה חוק פלוני ובו הוראה שלפיה תמשכנה הוראותיו ותתקיימנה, אלא אם יבוא חוק מאוחר ויבטלן, כולן או מקצתן, במפורש. ורק כך. והנה בא חוק מאוחר, פירושו יעלה כי סותר הוא את הוראותיו של חוק פלוני, וביטול מפורש בו אין. על מערכת זו נאמר אנו: מעלים על המחוקק (בחוק המאוחר) כי לא "נתכוון" לפגוע בחוק הקודם בזמן, שהרי לו נתכוון (כנטען) כי אז היה מבטלו מפורשות. וההיקש: החוק הקודם הוא כאותו חוק מיוחד, ודין שיחול על חוק מיוחד יחול על חוק המשריין עצמו מפני ביטול מכללא. במובן מסוים רבה עוצמתו של החוק המשוריין מעוצמתו של החוק המיוחד: שבנושא החוק המיוחד אין אנו מנסים לרדת אלא לחקר כוונתו של החוק המאוחר, ובבדיקתה של כוונה זו מגיעים אנו למסקנה שאנו מגיעים; ואילו בנושא החוק המוקדם המשריין עצמו, לומדים אנו על כוונת המחוקק גם מחוק מוקדם (במפורש) גם מחוק מאוחר (מכללא).
--- סוף עמוד 559 ---
"כוונת המחוקק" נמשכת לה בקו ישר מחוק מוקדם ועד חוק מאוחר בלא שדרכה תיחסם באמצעה. נודה עם זאת שהאנלוגיה אינה מושלמת: שלעניינו של חוק מיוחד נותר לו - לחוק המאוחר - מרחב מחיה לבר תחום התפרסותו של החוק המוקדם, ואילו בענייננו, החוק המאוחר יהיה - כולו - כלא היה. אכן, לא נוכל להימלט ממסקנה כי בענייננו, מבקשים אנו לצמצם את תחום תחולתו של כלל הביטול מכללא, וההיקש ממילא אינו מושלם.
- בקובענו דין שונה לביטול מפורש, מזה, ולביטול מכללא, מזה, אין אנו מורדים בכל עקרון יסוד של משטרנו הדמוקרטי או בעקרון תשתית של שיטת המשפט.
ואין בדברינו אף כל סתירה למושכלות יסוד של חשיבתנו המשפטית. הנה, למשל, חוק פלוני והוראת חוק מסוימת שבו קובעת מפורשות כי בסתירה בינה לבין הוראות אחרות באותו חוק עצמו, ידה תהא על העליונה. אין ספק כי נכבד את דבר החוק, ככתבו וכלשונו. הוא הדין בשני חוקים שנתקבלו כאחד, נתפרסמו כאחד, ובאחד מהם הוראת חוק כזו שהזכרנו למעלה. ענייננו שונה, לכאורה, שהרי הנחנו כי חוק היסוד נתקבל תחילה ואילו החוק המאוחר - עליו נטען כי מבטל הוא מכללא חלקים בחוק היסוד - נתקבל לאחריו. ואולם רק לכאורה כך.
טעם הדבר הוא, שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - לענייננו כאן - הינו חוק יחיד ומיוחד: בעוד אשר בחוקים "מן המניין" אומרת הכנסת "לארגן" את סביבתה - לקבוע נורמות התנהגות לאנשים ולגופים לבר הכנסת - הנה בחוק-יסוד: כבוד האדםוחירותו אומרת הכנסת (בין השאר) "לארגן" את עצמה. ובהיותו מה שהוא, חוק היסוד כמוהו כחוק המלווה את הכנסת ואת חקיקת הכנסת: תמיד, בכל יום, ובכל עת ובכל שעה. חוק היסוד - על-פי עצם טיבו וטבעו - רואים אותו כמו נכלל הוא בכל חוק וחוק, אם תרצה: נספח הוא לכל חוק וחוק (או מהווה הוא הקדמה לכל חוק). נדייק עוד ונאמר, שכל חוק וחוק רואים אותו כמו שתול הוא ונטוע הוא בחוק היסוד, אל חוק היסוד שולח הוא שורשיו וממנו יונק הוא וניזון. והוא, בהיקש, כדינן של זכויות האדם מן ההלכה, שרואים אותן כחלק בלתי נפרד מכל חוק וחוק.